אימא שיולדת את ילדיה, נהנית מהפריווילגיה של וודאות האימהות הביולוגית שלה להם. אבא מאידך, צריך לחיות עם מידה מסוימת של אי וודאות ביחס לאבהותו. מחקרים מבוססים מצאו שעד 2% מהילדים גדלים אצל אב שאינם אביהם הביולוגי. מדובר בילדים שהאימהות הרו כתוצאה מיחסים מחוץ לזוגיות- ברצון או בכפייה.
עם זאת, נראה שכולנו רוצים שילדינו ידמו לנו בחיצוניותם, וניתן לשמוע כבר מרגע הלידה- הנחות והשערות בדבר דמיון התינוק/ת לצד זה או אחרת.
בתרבויות מסורתיות-פטריארכליות, חלוקת התפקידים המסורתית נשמרת – האב הוא המפרנס, והאישה היא שמגדלת את הילדים ומטפחת את הבית. מצב זה, מחזק את התלות של האישה בגבר.
מחקר[1] מהעת האחרונה שנערך מטעם אוניברסיטת בייג'ין, הנצונג ושנקסי מסין בשיתוף עם אוניברסיטת מיאמי, בדק את ההשפעה של תפיסת הדמיון בתווי הפנים בין הורה לילד על יחסי הורה-ילד, בתרבות מסורתית בסין. הנבדקים במדגם הסופי כללו 170 ילדים מבית ספר יסודי וחטיבה בגילאי 10 בממוצע. המחקר מצא שתפיסה של אבות את בניהם כדומים להם בתווי פניהם, משפיעה על יחסי האב עם אותו הילד, בעוד שתופעה זו לא נמצאה בקרב אימהות. כמו כן נמצא, כי תפיסת הדמיון במראה הפנים של האב את בנו, ניבאה במידה רבה את טיב היחסים, אך תופעה זו לא נמצאה ביחסי האב מול בנותיו. לבסוף, המחקר מצא משתנה מתווך של קרבת אב-בן.
החוקרים טוענים, שתפיסת היעדר דמיון בתווי הפנים בין האב לבנו, יכול לערער את תחושת הוודאות ביחס להורותם לילד. כשהאב אינו בטוח בכך שהבן אכן שלו, הוא ייטה פחות להשקיע משאבים רגשיים וכלכליים בילד ובאשתו-אם הילד ובכך יסכן את הישרדותם. לפיכך, אימהות ובני משפחתה בסין, מנסים לבסס רמזים גנטיים בין האב לבנו, במטרה לקדם את תחושת הביטחון של האב באבהותו הגנטית, ומתוך כך להשפיע לטובה על היחסים בין השניים, ועל מארג היחסים המשפחתיים בכלל. מרגע שתחושת האבהות מבוססת, האם מרגישה חופשיה יותר לבטא את תחושת הקרבה שלה לילדיה.
נראה שמחקר זה, נותן חיזוק נוסף לחשיבות קידום שוויון ההזדמנויות בין המינים כבר מגיל צעיר. ככל שבנות ונשים יחוו עצמאות רבה יותר מבחינה רגשית וכלכלית, התלות של הישרדותן והישרדותם של צאצאיה בגבר תפחת.
[1] Yu, Q., Zhang, Q., Jin, S., Chen, J., Shi, Y., & Li, Y. (2017). The effect of perceived facial resemblance on parent-child relationship. Personality and Individual Differences, 116, 359-365.
