טיפול רגשי במגוון התמחויות וקהלי יעד

טיפול בדיכאון פוסט קורונה

לפני מספר שבועות בשעות הערב התקשרה אליי ענבר ואחרי אמירות שלום מנומסות שיתפה אותי שהיא חושבת שהיא בדיכאון.

על פניו, הסיפור של ענבר דומה לסיפור של רובנו: רואת חשבון שכירה בת 37, נשואה עם שלושה ילדים, קרייריסטית שאוהבת את העבודה שלה מאוד. פעמיים בשבוע היתה יוצאת מוקדם מהעבודה כדי להוציא את בנה הצעיר מבית הספר ונמצאת עם הילדים עד הערב.

בעלה של ענבר הוא עיתונאי שמסקר אירועים בחו"ל, ותכופות נמצא בנסיעות לחו"ל. סבא וסבתא משני הצדדים מגויסים לעזור עם הילדים כשההורים לא זמינים.

כשהקורונה החלה, בתוך 3 ימים ענבר מצאה את עצמה עם שלושת הילדים בבית. בהתחלה עבדה מהבית באותה אינטנסיביות כמקודם, אך שלושה שבועות מאוחר יותר, המעסיק שלה הודיע לה שהוא מוציא אותה לחל"ת כי חלק מלקוחות הפירמה עצרו תשלומים כתוצאה מקריסה עסקית, או חשש לקריסה.


מוטי בעלה של ענבר בדיוק סיים בידוד בארץ אחרי שחזר מתאילנד, והיה ברור לשניהם שמוטי לא עתיד לטוס לחו"ל בתקופה הקרובה ועבר לסקר אירועים בארץ, בהיקפים נמוכים יחסית לקודם.

מבחינה כלכלית ענבר ומוטי לא היו מודאגים במיוחד. הם במצב סוציו-אקונומי בינוני גבוה

במהלך התקופה בבית, ענבר שאוהבת לאפות עוגות ולחמים, הרבתה לאפות יחד עם ילדיה. מוטי חובב תשבצים מושבע, ישב לפתור תשבצים יחד עם הבכור, שכמה לזמן איכות עם אביו בשנים האחרונות. הילדה האמצעית שנוטה לפרפקציוניזם, בימי שגרה רוקדת ארבע פעמים בשבוע, ומשקיעה המון בלימודיה – מצאה עצמה רגועה יותר כי לא נדרשה לאימונים מפרכים או ללמידה תובענית.

לאט לאט המשפחה החלה לסגל לעצמה שגרה חדשה, רגועה ואיטית יותר. כזו שבה מתעוררים סביב 9:00, לומדים קצת, אוכלים יחד ארוחת בוקר. מוטי יוצא לסיבוב עם הכלבה עם אחד הילדים, חוזרים הביתה ולפעמים משחקים קטאן. לפעמים הילדים במסכים עם חבריהם. ענבר ומוטי מצאו את עצמם מדברים יותר, מרבים לצחוק יחד, לצבור חוויות משותפות בבית עם הילדים וזה עם זו.

החשש מהשהייה הממושכת עם הילדים, התחלף בהנאה גלויה, ופתאום החשש שהיה מפני הקורונה התחלף לחשש מהיום שאחרי והחזרה לשגרה העמוסה.

עם החזרה למשק, ענבר הוחזרה לעבודתה. מוטי עדיין ממשיך לעבוד בארץ, אבל ברור לשני בני הזוג כי בקיץ יחזור לטיסות התכופות ולעבודתו כשהייתה.


ענבר יצרה איתי קשר אחרי ששמה לב שהיא מרגישה אנרגיות נמוכות; חוסר חשק לעשייה; עצבות מסוימת שהיא לא יודעת להסביר לעצמה ותחושת חוסר אונים.

בטיפול התברר, שענבר כמו רבים אחרים, טעמה תחושת חופש ויחדנס משפחתי, שמעולם לא טעמה בעבר. גם בחופשות, בני הזוג מרגישים צורך למלא את הזמן בחוויות, נסיעות ומפגשים משפחתיים וזו אינה מנוחה של ממש. ענבר גילתה שהיא נהנתה מקצב החיים האיטי שנכפה עליה, למדה להעריך אותו והיא עצובה לחזור אחורה, לחיים כפי שהכירה אותם לפני הקורונה.

פתאום החלו לעלות אצל ענבר כל מיני שאלות מהותיות- האם זה באמת מתאים לה לעבוד ככה? האם זה נכון להם כמשפחה שמוטי נמצא רוב הזמן באוויר? מי אמר שחייבים לגור במרכז ולשלם מחירים כבדים של עבודה קשה, ועל הדרך כמעט שלא לבלות יחד כמשפחה? האם מערכת החינוך באמת טובה לילדים או שעדיף היה להם ללמוד בחינוך ביתי ולרכוש השכלה בלתי פורמלית חשובה לא פחות?

ענבר היא לא היחידה. הקורונה זימנה לכולנו הצצה לחיים אחרים, אלטרנטיביים. חלק מהאנשים התגעגעו לשגרה שלפני, והחזרה עבורם טובה ונעימה, בעוד שלאחרים כמו ענבר, החזרה לשגרה היא מפגש כואב עם המחירים שעליהם לשלם על החיים האינטנסיביים בעידן שלנו, כששני בני הזוג עובדים בעבודות תובעניות ומגלים את גודל הפער בין הפנטזיה למציאות.

לא לכולם, יש תשובה אחת לגבי עיצוב החיים בתקופת פוסט הקורונה. לא לכל הזוגות, יש אותן תובנות. אבל כולם למדו משהו חדש על עצמם בתקופה הזו, והשאלה אם להדחיק או לפתוח את מה שעולה – היא שאלה אישית, סובייקטיבית.

טיפול מיני

מיניות ושביעות הרצון ממנה בחיי הפרט, היא ממד חשוב בחיי האדם הבוגר. וילסון ומקאנדרו (2000) מתארים מיניות כאחד ההיבטים החשובים והטבעיים בחיי אדם.

שביעות רצון ממין ידועה כצורך פסיכולוגי מהותי המשחק תפקיד מפתח בבריאותו הכללית של הפרט. כך שאם הצרכים המיניים של האדם אינם מסופקים, הלחצים הפיזיים והפסיכולוגיים עשויים להזיק לבריאות ולהשפיע על היקף היצירתיות.
אמנם תגובה מינית היא בלתי תלויה, היא עדיין מושפעת במידה רבה מתחושת המסוגלות העצמית, לעומת תחושת היעדר מסוגלות וההערכה העצמית והיא משפיעה לטובה או לרעה על תפיסת האדם את עצמו כתוצאה
מפגיעה בתפקוד המיני.

מחקרים מראים שאנשים עם בעיות בתפקוד המיני, הם עם ביטחון עצמי נמוך יותר, מתוחים יותר ונוטים להתרגז בקלות, נוטים לסבול מדיכאון, והיחסים המיניים שלהם מושפעים מהמתח שלהם מכשלון בתפקוד המיני.
תחושת מסוגלות מינית היא רב ממדית וכוללת את אמונותיו של האדם ביחס ליכולתו להיות משמעותי בהתנהלותו המינית, מידת הנחשקות שלו או שלה בעיניי הפרטנר/ית והערכת תחושת המסוגלות בפעילות מינית. תחושת מסוגלות מינית היא חיונית לקיום פעילות מינית ראויה ורצויה.
כמו כן, פעילות מינית מלווה בהבנה טובה יותר של תחושת המסוגלות המינית וזו משפיעה על המסוגלות החברתית ועל הבריאות הנפשית.
למרות שיחסי מין זהו רק אחד המשתנים המשפיעים על שביעות רצון בנישואים, הרי שליחסי המין יש השפעה מכרעת על שביעות הרצון מחיי הנישואים. במילים אחרות, שביעות רצון מחיי המין בנישואים, יכולה לנבא את שביעות הרצון מהנישואים.
שביעות רצון מנישואים היא עמדה חיובית רצויה שכל אחד מבני הזוג יפתח כלפי ההיבטים השונים בחיי הנישואים כגון: מערכת יחסים, נושאים אישיים, ניהול קונפליקטים, נושאים כלכליים, יחסי מין וילדים (Hajinia & Khalatbari, 2015).

בעיות בתפקוד המיני כוללות טווח רחב של קשיים, הנבדלים בין גברים לנשים.
אצל נשים קשיים בתפקוד המיני יכולים להתבטא בקושי או היעדר יכולת להגיע לאורגזמה, ירידה בחשק המיני, וגיניזמוס המתבטא בכאב עד כדי חוסר יכולת לאפשר 'חדירה נרתיקית', יובש נרתיקי ועוד.
אצל גברים קשיים בתפקוד המיני כוללים בין היתר הפרעה בזקפה, שפיכה מוקדמת, אין אונות ועוד.
בקרב גברים ונשים כאחד יש הפרעות הנגרמות מהיבטים פסיכולוגיים נפשיים, יש הנגרמות ממחלות פיזיות הפוגעות במישרין בתפקוד המיני וכמובן שהטיפול והמענה לכל אחד מהמצבים משתנה על פי הצורך והגורם.
בין הגורמים הפסיכולוגיים והנפשיים ניתן למצוא פגיעה מינית בהיסטוריה של הגבר או האישה; חשיפה לתכנים מיניים לא מותאמים בשלבים מוקדמים מדי בחיי האדם או חשיפה ממושכת לתכנים מציפים הגורמים להקהיה שיטתית או לעיוות התפיסות המיניות כמו צריכת פורנו על הרצף שעד התמכרות לפורנוגרפיה.
טיפול מיני הוא טיפול רגשי הלוקח בחשבון את נסיבות חייו של הפרט, ההיסטוריה המינית שחווה, התפיסות והעמדות שגיבש, התנהגויות המין שלו, מחלות פיסיולוגיות או שלבי חיים (גיל המעבר למשל) המשפיעות על התפקוד המיני.
הטיפול המיני כולל הבנה של הבעיה והכרה בה. לאחר מכן מתחיל שלב החשיפה ההדרגתית לחלקים שהאדם נטה להימנע מהם באמצעות מגוון של הגנות.
בטיפול המוקד עובר מהביצוע המיני למישור היחסים, תוך הרחבת מנעד האפשרויות ההנאה המינית מהאינטימיות הרגשית.

כאשר ישנם קשיים מיניים הפוגעים מהותית בקשר הזוגי הכולל מיניות מספקת- ההמלצה היא לפנות למטפלת מינית מוסמכת.

הדרכת הורים

"פסיכותרפיה לילדים מאפשרת הזדמנות ייחודית לשינוי בדפוסי ההורות, באמצעות הדרכת הורים שהופכת להתערבות טיפולית משמעותית ויכולה להתקיים גם ללא טיפול ישיר בילד/ה" (ישי ואורן, 2006). כך הדרכת הורים או הדרכת הורות, יכולה להיות חלק אינטגרלי מטיפול בילד, או לעמוד בפני עצמה.
כך למשל, כשמדובר בילד צעיר מאוד, מתחת לגיל 5, ההמלצה היא על טיפול דיאדי (טיפול בקשר הורה-ילד) או על הדרכת הורים בלבד. בגילאים הצעירים ההורה הוא סוכן השינוי המשמעותי ביותר בחיי הילד, ולכן כל שינוי שחל בהורה, לרוב יהיה בעל השפעה משמעותית ביותר בחיי ילדו.
עבודה על הורות, היא טיפולית בפני עצמה ואינה מחליפה או עומדת בסתירה לטיפול אישי של ההורה. העבודה הטיפולית עם ההורה היא הכרחית, ולעיתים היא התערבות מרכזית שאין לה תחליף.
רוב המטפלים בילדים נפגשים עם ההורים בנפרד, וכך פוגשים את הפער בין ההורים כפי שהופנמו בנפשם של הילד, לבין ההורים 'המציאותיים'. באותה מידה, המטפלים פוגשים בטיפול את הילד 'המציאותי' אל מול הילד המופנם בנפש ההורה.
ההורות דורשת משאבים רגשיים גדולים. גם הורים המתפקדים היטב בתחומי חיים אחרים, עלולים להיתקל בקשיים משמעותיים כשהם הופכים להורים.
הורים לרוב יפנו לטיפול סביב מצוקה של הילד, סביב מצוקה שלהם מול הילד, או הפניה של גורם חיצוני כגון גננת, מורה או יועצת חינוכית. במצוקה מול הילד, במידה ומדובר בילד רך בשנים, ניתן לבדוק אפשרות של טיפול דיאדי, אך במידה והילד בן 6 ומעלה, רצוי לקיים טיפול פרטני לילד בליווי הדרכת הורים.
תכופות ניתן לראות כי הורים שמביאים ילד לטיפול חשים בושה או אשמה, כי חשים שנכשלו בתפקידם ההורי לכאורה, בעוד שהמטפל לעולם יראה בהבאת הילד לטיפול אקט בוגר ואחראי, וינסה לסייע לילד ולהוריו לשפר את איכות חייהם. עם זאת, חלק מההורים אינם מבינים מדוע אם "הבעיה בילד", הם נדרשים להגיע להדרכה ולשתף על עצמם ועל ההיסטוריה האישית שלהם.
הסיבה לכך היא שהילד לפעמים לוקח על עצמו תפקיד במשפחה, שההורה שם עליו באופן לא מודע ורק דרך חשיבת התהליכים הנפשיים העדינים שיצרו מצב זה, ניתן יהיה להתיר אט אט ובהדרגה את הסבך.
לפעמים הורים חוו טראומות ואובדנים שלא עובדו כפי שצריך, ואלו עוברות לילדיהם. בשלבי חייו המוקדמים של הילד, כאשר עדיין אין נפרדות בין הילד להורה, הילד חווה את הטראומה של ההורה כאילו הייתה הטראומה שלו.
הדפוסים שהתקבעו בין ההורה לילד מועברים למטפל של הילד, ומתוך כך מאפשרים עבודה משמעותית. המטפל מייצג עבור ההורים את הוריהם שלהם.
בנוסף נעשית עם ההורים עבודה על ההורות האינדיווידואלית של כל אחד מהם, ועל ההורות המשותפת שלהם, הבנת הדינמיקה של הילד ותרגום ההתנהגויות הגלויות למשמעויות הסמויות, הבנת צרכיו של הילד וכיצד ניתן להיענות להם.
לחלק מההורים יש משאלה סמויה, להביא את הילד לטיפול כמו שמביאים מכונית למוסך "לתיקון הקלקול", ואז נדרש תהליך שבו יבינו כי הם חלק מתהליך הריפוי ואינם חיצוניים לו או מנותקים ממנו.
הדרכת הורים כוללת מספר אלמנטים, לא תמיד יופיעו כולם, הדבר תלוי במידה רבה בגישה הטיפולית של הדמות המטפלת:
הדרכה פסיכו-חינוכית שמסבירה מצב מנטלי או התפתחותי מסוים של הילד או של ההורה
מנטליזציה הורית – עבודה על פיתוח יכולתו ונכונותו של ההורה להתייחס לילדו כבעל תודעה ועולם פנימי משלו ונפרד מזה של ההורה
הקניית כלים להתמודדות מיטיבה של ההורה עם הילד

מקורות:
ישי, ר., ואורן, ד. (2006). הורות חסומה והורות ממומשת – הורות כמעשה יצירה ותרומתה של הדרכה דינמית באוריינטציה פסיכואנליטית להורים, שיחות, כ(3), 251-264.
שפירא, ר. (2020). עבודה עם הורים בראייה פסיכואנליטית, שיחות, ל"ד (3), 215-223.

טיפול בהתמכרויות

התמכרות
התמכרות מתארת מצב בו מתקיים שימוש בלתי מבוקר בחומר למרות הנזק שהוא גורם. אנשים עם התמכרות צורכים חומר(ים) מסוימים דוגמת אלכוהול, טבק או סמים אסורים, עד כדי פגיעה ביכולותיהם התפקודיות. אנשים ממשיכים להשתמש בחומר גם כשהם יודעים שהוא מזיק להם.
אנשים הסובלים מהתמכרות עשויים להפגין עיוותים בחשיבה ובהתנהגות. מחקרי הדמיית מוח מראים שינויים באזורי המוח המתייחסים לשיפוט, קבלת החלטות, למידה, זיכרון ושליטה בהתנהגות.
השינויים בתפקודי המוח יכולים להימשך זמן רב לאחר שההשפעות המיידיות של החומר מתפוגגות, או במילים אחרות, לאחר תקופת השיכרון. שיכרון הוא הנאה עזה, אופוריה, רוגע, תפיסה ותחושה מוגברת ורגשות אחרים הנגרמים על ידי החומר, כאשר תסמיני השיכרון שונים עבור כל חומר.
בנוסף, מכורים מפתחים עמידות לחומר, כך שככל שחולף הזמן הם זקוקים לכמויות גדולות יותר כדי להרגיש את ההשפעות.
על פי המכון הלאומי לשימוש בסמים, אנשים מתחילים ליטול סמים ממגוון סיבות, כולל:
- תחושה טובה - תחושת הנאה, תחושת "היי", או שיכרון
- כדי לשפר את ההרגשה- לשחרר לחץ, לשכוח מבעיות, להקהות סבל נפשי
- על מנת לשפר יכולות- לשפר יכולות חשיבה או ביצוע (למשל מתמחים לרפואה שנדרשים לעמוד בשעות עבודה ארוכות ובלתי סבירות)
- סקרנות להתנסות או לחץ סביבתי
בנוסף להתמכרות לצריכת חומרים, אנשים יכולים לפתח התמכרות גם להתנהגויות דוגמת הימורים, בינג' (צפייה בסדרות ברצף), משחקי מחשב ועוד.
אנשים יכולים לפתח התמכרות פיזית ל:
- אלכוהול
- מריחואנה
- סמי הזיות
- שאיפת חומרים דוגמת טינר או דבק
- משככי כאבים
- סמי הרגעה
- סמים ממריצים
- טבק
מכורים עשויים להיות מודעים לבעיה ולא להיות מסוגלים להפסיק גם אם רוצים בזה. אלו שאינם מודעים לבעיה, חושבים שזה בשליטתם ויוכלו לעצור בכל רגע שיבחרו. ברגע שהם מנסים לראשונה להיגמל, הם מבינים את עומק הבעיה ועד כמה היא אינה נתונה לשליטתם. ההתמכרות יכולה לגרום לנזק פיזי ונפשי כמו גם לבעיות ביחסים בינאישיים – ובכלל זה עם בני משפחה או חברים או במקום העבודה.
צריכת אלכוהול וסמים היא אחד הגורמים העיקריים בגרימת מחלות שניתן היה למנוע ומוות בטרם עת.
סימפטומים של התמכרות ניתן לסווג לארבע קטגוריות עיקריות:
- שליטה לקויה – כמיהה או דחף חזק להשתמש; תשוקה או ניסיונות כושלים לצמצם צריכה או לשלוט בה.
- בעיות חברתיות – התמכרות מכשילה את היכולת להשלים משימות גדולות בעבודה, בבית הספר או בבית
- שימוש מסוכן – הצריכה נעשית בסטינג מסוכן; שימוש מתמשך למרות ידיעת ההשלכות
- השפעות סמים – עמידות (צורך להגדיל כמויות כדי להשיג את אותה השפעה); תסמיני גמילה (משתנים לפי סוג השימוש)
אנשים רבים חווים התמכרות יחד עם הפרעות פסיכיאטריות. תכופות ההפרעה הפסיכיאטרית קודמת להתמכרות או השימוש בחומר יכול להיות טריגר להתפרצות ההפרעה או להחרפת הפרעה קיימת.
טיפול בהתמכרות לחומרים
קיים טיפול יעיל להתמכרות לחומרים.
הצעד הראשון הוא הכרה של האדם בעצם זה שיש לו בעיה. תהליך ההחלמה עלול להתעכב כשלאדם אין מודעות לבעייתיות שבשימוש בחומר. אמנם יש התערבויות טיפוליות שמתחילות דווקא דרך סביבה דואגת, אבל כמובן שפנייה עצמית לטיפול היא המועדפת.
היות שהתמכרות משפיעה על מגוון תחומי חיים, לרוב נדרשים מגוון סוגי טיפול. לרוב, שילוב של טיפול תרופתי, טיפול פרטני וקבוצתי הוא היעיל ביותר. גישות טיפוליות שפונות למצבו הספציפי של הפרט ולכל הנושא התרופתי, הפסיכיאטרי ולקשיים החברתיים – הן האופטימליות להובלת תהליך ההחלמה.
נעשה שימוש בתרופות לדיכוי דחף פיזי לצריכת החומר, להפחתת תסמיני הגמילה וכדי למנוע נפילות. פסיכותרפיה יכולה לסייע לאדם עם התמכרות, להבין טוב יותר את התנהגויותיו ואת המוטיבציות שלו לשימוש, לפתח הערכה עצמית גבוהה יותר, ללמוד להתמודד עם לחצים ולהתייחס לכל נושא פסיכיאטרי אחר שעולה בטיפול.
תכנית הטיפול היא ייחודית לכל אדם, ונתפרת לפי צרכיו ויכולה לכלול אסטרטגיות של טיפול פורמלי שיכול לכלול:
- אשפוז לצורך גמילה פיזית
- קהילות טיפוליות
- ניהול הטיפול התרופתי ופסיכותרפיה
- תוכניות אשפוז אינטנסיביות
- שיקום
- קבוצות לעזרה עצמית דוגמת אלכוהוליסטים אנונימיים
- קבוצות עזרה עצמית כולל בני משפחה

מקור:
American Psychiatric Association

טיפול בחרדה

חרדה היא סימפטום מרכזי במספר מצבים: התקפי חרדה, פחדים ספציפיים, הפרעה פוסט טראומטית PTSD, חרדה חברתית וחרדה בלתי מסווגת או הפרעת חרדה מוכללת - GENERALIZED ANXIETY DISORDER (GAD).


ב DSM-5 ספר האבחנות הפסיכיאטריות קוד הפרעת חרדה מוכללת הוא 300.02 (41.1F) כתת קטגוריה של הפרעות חרדה.

זוהי תחושת דאגה או חרדה בלתי נשלטת רוב הזמן לגבי מספר נושאים שונים. מכל הפרעות מצב הרוח והחרדה, חרדה מוכללת היא השכיחה מכולן.

אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת עלולים לצפות לאסון או לדאוג ביחס לפרנסה, לענייני בריאות, משפחה, עבודה ונושאים נוספים. לסובלים מההפרעה יש קושי לשלוט בדאגנות שלהם, והם נראים מודאגים ביחס לאירועים ממשיים או עלולים לצפות לגרוע מכל, גם כשאין סיבה נראית לעין לדאגה.


אדם יאובחן עם הפרעת חרדה מוכללת כאשר הוא יתקשה לשלוט בדאגה שלו רוב הזמן וכשיציג לפחות שלושה סימפטומים למשך שישה חודשים לפחות: חוסר מנוחה; תשישות; קשיי ריכוז; מתח שרירי; רגזנות; הפרעות בשינה.

זו ההבחנה בין חרדה מוכללת לחרדה ספציפית או לחרדה שנמשכת זמן קצר יותר.

בארצות הברית כ 3% מהאוכלוסייה סובלת מהפרעת חרדה לא מסווגת בכל שנה, בבריטניה אחוז הסובלים הוא 5%. נשים מאובחנות פי 2 מגברים, כאשר ההפרעה מתחילה בהדרגה ויכולה להופיע בכל מעגלי החיים, אם כי הסבירות להתפרצות ההפרעה היא בין תקופת הילדות לגיל המעבר. למרות שהסיבה להפרעה אינה ידועה, יש עדויות לכך שישנם משתנים ביולוגים, רקע משפחתי וחוויות חיים משבריות יכולים לשחק תפקיד בהופעת החרדה:

למשל מבחינת משתנים ביולוגיים, מחקרים מצאו שחרדה נקשרת לפעילות יתר באזורי המוח המערבים רגשות והתנהגות; חוסר איזון כימי במוח של סרוטונין ונוראדרנלין שקשורים לשליטה וויסות מצבי רוח.


ברקע המשפחתי, מבחינה גנטית הסיכוי לפתח הפרעת חרדה מוכללת אם יש קרוב משפחה עם ההפרעה הוא פי חמש ביחס למי שאין במשפחתו קרובים עם הפרעה זו.

חוויות חיים קשות או משבריות יכולות לכלול התעללות בילדות, אלימות במשפחה, חווית קורבנות לבריונות ועוד. כמו כן, היסטוריה של צריכת סמים או צריכת אלכוהול לא מבוקרת יכולה לנבא אף היא הופעה של חרדה מוכללת.


לצד כל אלו, ישנם אנשים המפתחים הפרעת חרדה מוכללת גם ללא כל סיבה ידועה.

אנשים עם חרדה מוכללת לא יודעים איך לעצור את מעגל הדאגה ומרגישים שזה לא בשליטתם למרות שהם מבינים באופן רציונלי שעצמת התחושות שלהם אינה עולה בקנה אחד עם ממדי האירוע לגביו הם חרדים.

כל הפרעות החרדה יכולות להיות קשורות בקושי לסבול עמימות ואי וודאות, ולכן אנשים רבים שסובלים מחרדה מוכללת מנסים לתכנן תוכניות או לשלוט באירועים. אנשים רבים מאמינים שדאגה מונעת מדברים רעים לקרות, ולכן זה מרגיש להם מסוכן להפסיק לדאוג. לעיתים אנשים נאבקים בסימפטומים פיסיים דוגמת כאבי בטן או כאבי ראש כתוצאה מהחרדה.

כשעצמת החרדה היא קלה עד בינונית או שהאדם מטופל, הוא יכול לתפקד מבחינה חברתית ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים. אנשים רבים עם הפרעת החרדה המוכללת נמנעים ממצבים בגלל ההפרעה, או שלא ינצלו הזדמנויות בגלל החרדה (מצבים חברתיים, טיולים, קידום בעבודה וכו'). חלק מהאנשים מתקשים לנהל שגרת יום פשוטה ככל שתהיה אם הם סובלים מחרדה חריפה.

מחקרים הוכיחו יעילות של טיפול תרופתי בשילוב פסיכותרפיה ובפרט טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

טיפול לילדים

לילדים לא תמיד יש את הדרך המתאימה או הרשות לבטא את רגשותיהם, בפרט אם מדובר ברגשות שליליים כמו כעס, פחד, אובדן. כשלילדים רע ואין להם יכולת הביטוי המילולית, ניתן לצפות בתגובות שאינן מותאמות לסיטואציה, רגרסיה שיכולה להתבטא בחזרה לשלבים התפתחותיים ואבני דרך שכבר הושגו (כמו חזרה להרטיב למשל), קשיים חברתיים, קשיים הסתגלותיים למערכת בה הם נמצאים- גן או בית הספר.
בטיפול בילדים, ייעשה כמעט תמיד שימוש באמצעים השלכתיים – משחק סוציו דרמטי, משחקי קופסה, יצירות אומנות ועוד ועוד.
אחת ההגדרות לתרפיה במשחק על פי גאוז וחבריו (1987, בתוך בלום, 2006) היא – טכניקה פסיכולוגית שבה המטפל מאפשר לילד לבטא את בעיותיו באופן סמלי, לומד לזהות את רגשותיו ולבטא אותם, הילד יתנסה במערכת יחסים של אמון עם המטפל/ת וילמד להכליל התנהגויות מתוך הטיפול החוצה במערכות היחסים השונות שלו.
גישת הטיפול במשחק החלה להתפתח דרך מלאני קליין ואנה פרויד, שהיו החלוצות להשתמש במשחק ככלי טיפולי.
הגישות הראשוניות התבססו על פורקן נפשי. כלומר, ילד שחווה משהו והרגיש לא מובן, פתאום חווה את עצמו לראשונה מובן על ידי מבוגר אחר, שמסייע לו לתת מילים לחוויה.
קליין הציעה את הקופסה לטיפול בילד. במסגרת טיפול לאור גישתה, כל ילד מקבל קופסה אישית שהיא המיכל האישי שלו. היא מאגדת בתוכה את כל החומרים הנוצרים במהלך הטיפול. הילד יכול לחזור אליה שוב ושוב, להוציא ממנה דברים ולהכניס אליה חדשים, לקשט את הקופסה כראות עיניו או לא, בכל אופן – הקופסה הופכת לממד משמעותי נוסף בטיפול, עוד החזקה עבור הילד שיודע שכל חומריו הנפשיים אצורים בתוכה ושמורים אצל המטפלת.
במה שונה משחק של ילד בביתו עם ההורה שלו מהמשחק בקליניקה?
לכאורה למתבונן מן הצד, המשחק בין המטפלת לילד, יכול להיחוות תחילה "מיותר". למה צריך להשקיע זמן ומשאבים במשחק? העניין הוא, שהמטפלת אינה הורה או כל דמות מבוגר אחר, שמשחק עם הילד באופן ספונטני ולא מודע, כי אם דמות שמחזיקה בראש את קשייו את הילד, מנסה להבין את אופן ותוכן המשחק בהקשר לסוגיות חייו, ומתבוננת בקשר המתקיים בינה ובין הילד סביב המשחק.
למעשה המשחק הוא מרחב פוטנציאלי אדיר להבנת סוגיות עומק נפשיות.
למשל- ד' ילד שנהג להימנע מרכישות במשחק המונופול בתחילת הטיפול, החזיק את הכסף אצלו וחשש להוציאו, תחילה נדמה היה שהוא הססן, אולי לא מבין את החוקים עד הסוף, חושש להפסיד. במהלך הטיפול התנהגותו השתנתה מקצה לקצה כשהחל לבזבז את כל כספו בלי כל מחשבה ותכנון. המטפלת זיהתה דחפים עוצמתיים אצורים בו, כשההימנעות מהוצאת הכספים בהתחלה הייתה ניסיון לשלוט בדחפים שד' חווה כבלתי נשלטים. במהלך הטיפול נעשתה עבודה על זיהוי ושיום הרגשות, הבנת התהליכים הנפשיים שלו, ונוצר עבורו המרחב לשחק מתוך מחשבה, תכנון ומתוך אמונה (בשלב מתקדם של הטיפול) כי המטפלת לא תנצל אותו.
ילדה אחרת ל', הגיעה לטיפול סביב סוגיות קשר עם אימה. ל' הגיעה לעולם כשהאם סבלה מדיכאון שלא עובד וטופל. ל' נהגה לקשור את עצמה ואת המטפלת יחד וכך רצתה לנהל את הפגישות הטיפוליות. לעיתים הייתה לוקחת אזיקים ואוזקת יד אחת שלה ויש שנייה של המטפלת ולעיתים הייתה לוקחת את החגורה בבגד של המטפלת וקושרת אותה אליה. במהלך הטיפול נעשתה עבודה מקבילה – מחד עם הילדה להבנת צרכיה, ופיתוח היכולת לדבר אותם גם אם באופן השלכתי, ומקביל בהדרכת ההורים נעשתה עבודת עומק עם האם והאב על לסייע להם לקרב בין האם והילדה.

טיפול במוסיקה

מהו טיפול במוסיקה?
טיפול במוסיקה הוא סוג של טיפול בהבעה ויצירה, לצד טיפול באומנות, טיפול בתנועה וטיפול בדרמה.
זו שיטה מיוחדת הניתנת על ידי מטפלים בעלי הסמכה שסיימו תוכנית לימודי תרפיה במוזיקה.
כפי שהשם מרמז, טיפול רגשי במוזיקה כולל שימוש בהתערבויות מוסיקליות מבוססות ראיות לשיפור תפקוד ורווחה חברתיים, פסיכולוגיים, רגשיים ופיזיים. ניתן להעביר פסיכותרפיה במוזיקה בטיפול פרטני או קבוצתי במגוון תחומי בריאות, חינוך, שירותים חברתיים או פרקטיקה פרטית.
במה פסיכותרפיה מוזיקלית יכולה לעזור?
בדומה לטיפולים אחרים באומנויות יצירה, נעשה שימוש בפסיכותרפיה במוזיקה כדי לעזור לאנשים בכל הגילאים עם מגוון אתגרים, כגון: חרדה, דיכאון, כאב, התמכרות, טראומה, אבל, הפרעות בשינה, בעיות התפתחותיות, קשיים ביחסים ועוד.
יש התוהים האם טיפול במוסיקה עובד.
ובכן, מחקרים מצאו כי טיפול במוסיקה יכול להפחית מתח ולקדם רגיעה. הוכח למשל כי הוא יעיל יותר מאשר תרופות מרשם להפחתת רמות חרדה לפני ניתוח. מחקר שפורסם בשנת 2017 מצא כי מפגש של 30 דקות בטיפול במוזיקה בשילוב טיפול מסורתי לאחר ניתוח בעמוד השדרה הוביל להפחתת הכאב.
טיפול במוזיקה יכול לעזור לאנשים לבטא את עצמם ולהתקדם בדרכים שאינן אפשריות באמצעות טיפולי דיבור מסורתיים. למשל אנשים המתקשים להביע את עצמם מילולית, כמו במקרה של אנשים עם דמנציה או דאגות קוגניטיביות אחרות. בדומה לכך הטיפול יעיל מאוד עם פונים הנושאים עמם חוויות עבר קשות כגון טראומה.
ההחלטה לפנות לטיפול במוזיקה קשורה כמובן גם להעדפה אישית של הפונה. יש אנשים שמגלים שסגנון הטיפול היצירתי ודרך הבעה עובד להם יותר מסוגי טיפול אחרים.
איך עובד טיפול במוזיקה?
פסיכותרפיה במוסיקה כוללת היבטים מגוונים. עם זאת, המשותף לכל ההיבטים הוא השימוש בהתערבויות מוסיקליות כדי לסייע לאנשים להתקדם לעבר המטרות הטיפוליות שלהם. היחסים הטיפוליים, המתפתחים באמצעות אינטראקציות מוזיקליות בין המטפל למטופל, הם מרכזיים גם בטיפול במוסיקה.
פסיכותרפיה במוזיקה משתמשת באמצעי ביטוי והתערבות מוזיקלית, ואינה מסתמכת על כישורי תקשורת מילוליים. באמצעות מוזיקה, אנשים יכולים ליצור שפה משלהם המאפשרת להם ביטוי עצמי, חקירה פנימית ודרך להתחבר עם העולם ועם אחרים. טיפול במוסיקה זה יכול גם לשפר את הביטחון, העצמאות, המודעות העצמית והמודעות לזולת, וכן לתרום לריכוז ולתשומת לב. יכולות אלו מתחזקות וניתנות להכללה לתחומי חיים מחוץ לטיפול.
חשוב לדעת כי אין צורך בשום ניסיון מוזיקלי או יכולת מוסיקלית כדי להפיק תועלת מטיפול במוזיקה.
איך נראית פגישת טיפול במוסיקה?
זה כמובן משתנה מפגישה לפגישה ומושפע מצרכיו האישיים של המטופל. עם זאת, לרוב, הפגישה כוללת שימוש במגוון רחב של מכשירים, סגנונות, תהליכים וטכניקות, כגון: אלתורים מוזיקליים, האזנה לקטעי מוזיקה, כתיבת שירים, דיון לירי, שימוש במוזיקה ותמונות, הופעה מוזיקלית, שִׁירָה, יצירת מוזיקה, למידה באמצעות מוסיקה, נגינה בכלי נגינה (אם כי מטרת הטיפול היא לא ללמוד לנגן על כלי נגינה).

האם תרצו להתנסות בטיפול במוסיקה? במידה וכן, מוזמנים ליצור איתנו קשר 050-7107000

מקור:
American Music Therapy Association

טיפול בגיל השלישי

נכון ל 2019 שיעור בני ה 65 ומעלה בישראל עמד על 11% ולפי תחזית האוכלוסייה של הלמ"ס, הצפי הוא שאוכלוסיית הזקנים תגיע ל 1.66 מיליון, כלומר תגדל ב-77% עד שנת 2035.

תוחלת החיים של גברים בישראל היא מהגבוהות בעולם ועומדת על 81 שנים בממוצע, ותוחלת החיים של היא 84 שנים בממוצע.

היות שגיל הפרישה לגברים הוא 67 ולנשים 62, הרי שבתקווה לשני המינים יש שנים ארוכות של זקנה לחיותם.

'עקר בית' קומדיה שכתבה ענת גוב מציגה "טייס בכיר שפרש לפנסיה מוקדמת, הופך במהרה לנטל בלתי צפוי על אשתו ושתי בנותיו.
שגרת החיים בבית משתבשת ובנות המשפחה אינן יודעות איך להתמודד עם נוכחותו המתמדת, וגם הוא עצמו מבין ששגרת היום-יום וחיי משפחה הם אתגרים לא פשוטים".
קומדיה מצחיקה ללא ספק, כשצופים באירוע מבוים על הבמה, אך הרבה פחות מצחיקה למי שחווה את האירוע על בשרו. לא מעטים האנשים החוששים לפרוש לפנסיה כי כל זהותם מבוססת על עיסוקם המקצועי, כי לא פיתחו קשרים, תחביבים או הנאות שאינן קשורות לעבודתם.
לפיכך, יש חשיבות רבה להיערכות הפסיכולוגית לפרישה - שמייצגת קו פרשת מים עבור מי שהינם שכירים ואינם יכולים להמשיך בעבודתם גם אם ירצו בכך.

בדומה לכל סוג אחר של פסיכותרפיה, גם פסיכותרפיה לגיל השלישי מטרתה הקלה על סבל, לאפשר למטופל תפקוד נורמלי, ואם אפשר לרפא ולמנוע קשיים.

הידעת? נמצא כי פסיכותרפיה בגיל השלישי יעילה באותה מידה כמו למטופלים צעירים יותר.
כיום יש גוף ידע הולך וגדל על המאפיינים המייחדים את גיל הזקנה.

חלק מהתמות שעולות בגיל הזקנה הן דיכאון וחרדה בהקשר של אובדן בן או בת זוג, אובדן יכולות גופניות.

יש חשיבות רבה בפסיכותרפיה בגיל השלישי להבניה מחדש של תפיסה עצמית חיובית והערכה עצמית של המטופל/ת. הערכה עצמית תכופות היא תמה משמעותית בפסיכותרפיה עם מטופלים מבוגרים. תפקיד הפסיכותרפיסט לנסות להבין איך ניסיונות המטופל לשמר הערכה עצמית לאור אובדנים ביו-פסיכו-סוציאליים (ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים) קשורים להזדקנות, ולתמוך או להבנות יחד עם המטופל אסטרטגיות התמודדות.

היבט נוסף בפסיכותרפיה עם מבוגרים היא התמודדות עם אובדנים. זהו הנושא השכיח ביותר בעבודה עם זקנים, שככל שהם מזדקנים הם בהכרח חווים עוד ועוד אובדנים של בני זוג, חברים, קרובי משפחה, תפקידים, תפקודים ועצמאות, שיכולים להתרחש במקביל לפחד מאובדנים נוספים עתידיים. אחד הנושאים שעולים בטיפול הוא תחושת אשמת הניצולים, של מי שהיו עדים לסבלם ולמותם של יקיריהם.

נושא נוסף הוא התמודדות עם הזדקנות, מחלות ותלות אפשרית בזולת. פסיכותרפיה יכולה להציע יחסים בטוחים ויחסי אמון בהם ניתן לבחון את התחושות המפחידות הנוגעות לנושאים הללו, באופן מעצים.

ולבסוף ישנה כמובן התמה של
התמודדות עם המוות והגסיסה. בגיל זקנה המוות הופך למציאות שאי אפשר להכחישה, ולהכיר בכך יכול להיות אתגר לא פשוט. עם זאת, מעניין לציין שחרדת מוות מופיעה יותר בקרב מבוגרים צעירים מאשר בקרב זקנים, זאת משום שאצל זקנים כאב וסבל הקשורים למוות מסיק אותם יותר מהפחד מהמוות עצמו (Atiq, 2006).

טיפול בדכאון

טיפול בדכאון - דיכאון Depression מכונה גם דיכאון קליני Clinical depression, הפרעת דיסתימיה Dysthymic depression, הפרעת דיכאון מאז'ורי Major depression disorder, דיכאון חד קוטבי Unipolar depression.


דיכאון זוהי הפרעת מצב רוח שגורמת לתחושת עצב ואובדן עניין. הפרעת דיכאון משפיעה על האופן בו האדם הסובל ממנה מרגיש, חושב ומתנהג ויכולה להוביל למגוון בעיות רגשיות וגופניות. דיכאון קליני יכול להשפיע על קיום שגרת היום, והאדם יכול לחוש לפרקים שהחיים אינם ראויים לחיותם.


דיכאון קליני זוהי מחלה קשה שיכולה לכלול חלק מהתסמינים הבאים: תחושת עצבות או ריקנות; איבוד עניין בפעילויות מועדפות; אכילת יתר או הימנעות מאכילה; קשיי שינה או עודף שינה; תחושת עייפות והיעדר אנרגיה כך שאפילו מטלות קטנות דורשות מאמץ מיוחד; תחושת חוסר אונים, התפרצויות זעם, רגזנות, חרדה או אשמה; כאבים או מיחושים דוגמת כאבי ראש, התכווצויות או בעיות עיכול או כאבים אחרים בלתי מוסברים; מחשבות אובדניות או ניסיונות אובדניים.


סימפטומים בקרב ילדים ומתבגרים

סימנים ותסמינים שכיחים של דיכאון בקרב ילדים ומתבגרים דומים לאלו של מבוגרים, אך יכולים להופיע מספר הבדלים.

בקרב ילדים צעירים סימפטומים של דיכאון יכולים לכלול עצבות, רוגז, היצמדות, דאגה, כאבים ומיחושים, סירוב ללכת לבית הספר או תת משקל.

בקרב מתבגרים הסימפטומים עשויים לכלול עצב, רוגז, מחשבות שליליות ותחושת חוסר ערך, כעס, ביצועים ירודים, נשירה סמויה מבית הספר, תחושת חוסר מובנות ורגישות יתר גבוהה, צריכת חומרים משני מצב רוח, אכילת יתר או עודף שינה, פגיעה עצמית, אובדן עניין בפעילויות הרגילות והימנעות מאינטראקציה חברתית.

דיכאון זוהי הפרעה במוח. יש מגוון סיבות כולל גנטיות, ביולוגיות, סביבתיות ופסיכולוגיות שיכולות להשפיע על קיומה של ההפרעה.


בשונה מחרדה, ידוע הרבה פחות על הסיבות, הסימפטומים והמכניזם של הדיכאון. אופייה המשתק של הפרעת הדיכאון גורם לאנשים לאבד את היכולת לתפקד בכל תחומי חייהם, בכלל זה בתחומי העבודה והיחסים.

ארגון הבריאות העולמי מדרג דיכאון כסיבה ראשונה במעלה לנכות בכל רחבי העולם. הפרעה זו יכולה להיות קטלנית כשהיא מובילה לאובדנות. בארה"ב כ 50,000 איש מתים כל שנה עקב אובדנות ונראה כי המספרים רק במגמת עלייה.


סימפטומים פיזיים של דיכאון יכולים לכלול שינויים במשקל (עלייה או ירידה דרסטית במשקל), הפרעות בשינה, כאבים פיזיים, האטה בדיבור או בתנועה ביחס לנורמה. הביטויים הנפשיים יכולים לכלול עצב עמוק ועיקש, תחושת חוסר אונים, חרדה ושיתוק נפשי.

דיכאון יכול להוביל לרומינציה של מחשבות ורגשות אשם (מחשבות חזרתיות בדומה להעלאת גרה), ויכול לפגוע ביכולתו של האדם לחשוב, להתרכז וליצור זיכרונות.


כמעט מחצית מהאנשים המאובחנים עם דיכאון, סובלים גם מהפרעת חרדה, כך לפי איגוד החרדה והדיכאון האמריקאי. בכל רגע נתון 7% מהאוכלוסייה האמריקאית עונה לקריטריונים של הפרעת דיכאון מאז'ורי.


מניעה

אין דרך בטוחה למנוע דיכאון. עם זאת, האסטרטגיות הבאות יכולות לעזור:

נקטו צעדים לשליטה במתח, להגברת העמידות ולשיפור הדימוי העצמי.

בקשו עזרה מחברים ובני משפחה, בעיקר בעתות משבר.

פנו לעזרה עם הופעת הבעיה כדי למנוע החרפה.

פנו לעזרה לטווח ארוך על מנת לסייע במניעת הישנות הסימפטומים.

טיפול CBT

טיפול CBT טיפול קוגנטיבי התנהגותי.

מה זה בעצם CBT?

CBT זה ראשי תיבות של Cognitive Behavior Therapy - פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. אבי השיטה הוא הוא הפסיכיאטר והמטפל הנפשי אהרון בק, החידוש המרכזי שהביא אהרון בק, אבי גישת הטיפול הקוגניטיבי הינו שהמחשבות – הקוגניציה הן אלה המשפיעות על עולמנו הפנימי ועל ההתנהגות והרגש. למעשה , כל ההתנהגויות שלנו מבוססות על המחשבות שלנו והן פועל יוצא שלהן.

מבחינת ההתפתחות ההיסטורית של טיפול CBT בעולם, המהפכה הקוגניטיבית שהוביל בק מיוחסת לגל השני של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שהופיע בין הטיפול ההתנהגותי הקלאסי לבין עלייתן של השיטות ממוקדות הקבלה והשינוי שמיוחסות לגל השלישי.

במה CBT שונה מטיפול רגיל או הטיפול הקלאסי כמו שאנשים מתייחסים לזה?

הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי הוא מאד מאד ממוקד, הוא מתמקד בכאן ועכשיו ובעצם אנחנו מלמדים את המטופל לחשוב מחשבות יותר אדפטיביות וכפועל יוצא התנהגויות ודרכי פעולה.. כלומר מלמדים אותו לפתוח עוד אופציות לחשיבה ולפרשנות של הסיטואציה. אנחנו כן מבררים את העבר בתחילת התהליך, כדי לדעת מה הסכמות ומהן אמונות הליבה עליהן מושתתת החשיבה והפרשנות של הסיטואציות, אבל אנחנו לא "ניתקע" שם, אנחנו כן נלמד את המטופל דרכים אדפטיביות יותר להתמודד עם הסיטואציות המורכבות , בעקר דרך חשיבה מציאותית מקדמת.

לכל אחד מאתנו יש חוויות ילדות שהן אלה שמעצבות את אופן הפרשנות שלו את העולם, את האופן בו הוא חווה את העולם ומתוך כך, הוא מגיב לסיטואציות שהוא נתקל בהן .

מתי אנחנו מזהים קושי?. שהפרשנות שלך לסיטואציות הן לא אדפטיביות וכפועל יוצא גם ההתנהגויות אם למשל עברת טראומה מסוימת שבעקבותיה את נמנעת ממצבים שיכולים להזכיר את הטראומה שחווית, זה בעצם גורם לך לצמצום הפעילות בחיי היום .

אתה מכליל מתוך הסיטואציה שעברת, מתוך הטראומה שחווית לאירועים שאינם קשורים. נניח שעברת תאונה בכיכר מסוימת בחולון, אז במקרה הטוב את תימנעי מלהגיע לאותה כיכר, ובמקרה היותר גרוע את גם אולי תימנעי מלהמשיך לנהוג ברכב או לצאת לרחוב שמה תפגעי לאור הטראומה, למרות הסבירות הנמוכה שתחווי את אותה חוויה טראומטית שוב. כך למשל אנחנו רואים אנשים אחרי פיגועים שנמנעים מלהגיע לאותו אזור בו קרה הפיגוע, למרות שהסבירות שיתרחש שם פיגוע נוסף היא מאד נמוכה.

יש מגוון כלים, כגון:
ניטור של מחשבות והתנהגויות לפני אירוע מעורר, שזה האירוע החרדתי. זאת למשל אחת הטכניקות שהיא מאד חשובה ולכן כמו שאמרתי המטופל שותף מהרגע הראשון כי חלק משיעורי בית הראשנים שאנחנו ניתן לו כדי ללמוד אנחנו בעצם חוקרים יחד את התופעה, המטפל והמטופל וחלק מהחקירה זה בעצם ניטור אירועים מעוררים- כלומר מה קורה נניח לפני שאני יוצא מהבית.


דרכי הפרכה והתמודדות שזה בדיקת מציאות אובייקטיבית, אנחנו עושים בתשאול סוקראטי- בעצם ממש לשאול את המטופל שאלות של חקר האמת כדי להוכיח לו, שהמחשבה שלו היא לא הגיונית עובדתית.


לשאילת שאלות אנחנו קוראים החץ היורד שאנחנו מתעמקים ומתעמקים ושואלים ואם יקרה אז מה יקרה? ואם ככה אז מה ככה? כלומר האם- ואז- וממש יורדים ויורדים עד שבעצם המטופל רואה שהמחשבה שלו היא לא אדפטיבית.

אחד המודלים הנוספים להתערבות זה המודל לפתרון בעיות שאתה ממש מגדיר, מנסח את הבעיה, ואת הפתרון שלה שמבוססת על תגובה, שיש בה התמודדות התנהגותית, רגשית, קוגניטיבית (המותאמת לבעיה), כך שהיא פותרת אותה או מאפשרת לאדם לחיות איתה. בתהליך פתרון הבעיות אתה מזהה את המחשבות והרגשות המעכבים ובעצם קובע לך מטרות ניתנות להשגה באמצעות הפתרון . זה מאד מתאים לאנשים שלא רוצים להיכנס לתהליך דינאמי וארוך.

לאיזה סוגי בעיות את חושבת ששיטת הCBT מתאימה במיוחד?

CBT מאד מומלץ לאנשים שכמובן חוו פוסט טראומה ועברו מצב טראומטי. היא מאד מומלצת באופן כללי לאנשים שסובלים מפוביות ומחרדות, זה נמצא מאד מאוד יעיל. כך גם לאנשים בדיכאון או לאנשים שנתקלים בקשיים, באירועי חיים ומחפשים פתרון יעיל ואפקטיבי.

אז האם CBT הוא טיפול קצר יחסית לטיפול הדינאמי?

הוא לא יותר קצר, אבל הוא מאד ממוקד, עובד ספציפית על הקושי.

ממה שונה CBT מקואצ'ינג?

מי שמגיע לטפל בCBT זה בד"כ אנשים שמגיעים מעולמות הטיפול ומכירים טכניקות התערבות נוספות. אני חושבת שכדי להיות מטפל CBT מאד חשוב להכיר גם תאוריות שונות וטכניקות התערבות שונות ובעצם להכיר את נפשו של האדם. אני לא כ"כ בטוחה שאנשים שעושים קואצ'ינג מכירים לעומק את התהליכים הרגשים והקוגניטיביים שעוברים על נפש האדם שזה נראה לי משהו שהוא קריטי במיוחד בפתולוגיות כמו דיכאון או חרדה ובכלל.

מאד חשוב להכיר את הDSM-5, את הפתולוגיות השונות ולדעת איך להתערב וצריך לעשות את זה מאד בזהירות. אנשים שבאים מתחום האימון ואין להם את הכלים הטיפוליים ואת ההבנה הטיפולית אני חושבת שזה יכול להיות מאד מאוד מסוכן והם בוודאי לא יכולים להתערב בחלק גדול מהאוכלוסיות שדיברתי עליהן שהן מאובחנות פסיכיאטרית.

קואוצ'ינג מתאים אולי לדברים שהם יותר רכים, הוא מאד עוזר ותורם בקביעת מטרות שאתה רוצה להשיג אבל כשיש לך בעיה משמעותית ואקוטית ומאובחנת שאתה צריך להיות בה מאד זהיר, חשוב להכיר את התופעות לעומק. אגב אחד הדברים שאנחנו עושים בCBT זה אבחונים- לפני במהלך, אחרי התהליך, מתוך היכרות עם הפתולוגיות השונות. למשל אנחנו עושים אבחון של מה מדד הדיכאון שאתה נמצא או רמת החרדה שאתה מצוי בה.

טיפול בהפרעות אכילה

טיפול בהפרעות המתאפיינות בהתנהגויות הקשורות לאכילה ופיצוי מסוגים שונים – אנורקסיה, בולימיה, אכילת לילה ועוד.

טיפול דיאדי

טיפול דיאדי זהו טיפול המתמקד בקשר הורה-ילד, מתוך הבנה שהטיפול בילד או בהורה בלבד או בנפרד, יניב תוצאות פחות אפקטיביות. הטיפול מתאים בעיקר בגיל הרך מגיל לידה ועד גיל שבע.

איך זה עובד?

הטיפול הדיאדי כולל מפגש שבועי לרוב בפורמט הבא:

מפגש של המטפל עם ההורים

מפגש של המטפל עם הורה 1-ילד

מפגש של המטפל עם הורה2-ילד

וחוזר חלילה.

פורמט מפגשים זה נתון לשינויים במידה ומדובר במשפחה חד הורית, או במשפחה שבה אחד ההורים אינו מעוניין לקחת חלק בטיפול. במקרה האחרון, מידת האפקטיביות עשויה להיות נמוכה יותר משום שהמשפחה מתפקדת כמערכת, וכשאחת הצלעות במשולש – אחד ההורים- אינו מוכן או מסוגל להיות שותף, הרי שהטיפול לא יגע בחלקים שקשורים לאינטראקציית אותו הורה עם הילד ולדינמיקה שבין ההורים כשותפים לחינוכו.

כך יכול המטפל להתרשם מאופי הדינמיקה של כל אחד מההורים עם הילד, להיות נוכח בזמן אמת בקשיים המתעוררים באינטראקציית הורה- ילד ולא להסתמך רק על דיווח ההורה, שהוא סובייקטיבי ובאופן טבעי מוטה. במהלך המפגשים עם הורה-ילד, למטפל יש הזדמנות לעשות מודלינג [להציג דוגמה מועילה לתגובה מול הילד שההורה יכול לאחר מכן לחקות באופן טבעי], לתווך את כוונת כל אחד מהצדדים באופן שיעודד קשר, קרבה והכלה ולזהות תגובות של ההורה מול הילד שמובילות לתוצאות לא רצויות. מאוחר יותר, במפגשי הדרכת ההורים, למטפל יש אפשרות להיעזר במופעים שראה במהלך הפגישות הקודמות כדי להדריך את ההורים, להקנות להם מידע פסיכו-חינוכי [הסבר על התנהגויות המאפיינות שלבים התפתחותיים למשל], לשמוע על חווית ההורה מול הילד בשעה הפרטית שלהם, על הקשיים המלווים את הילד בבית ובמסגרות ועל ההתקדמות – אם התרחשה במהלך השבועות החולפים מאז פגישת ההורים הקודמת.

בנוסף ליתרונות שציינתי, לטיפול הדיאדי יש יתרון משמעותי נוסף והוא זמן האיכות המזוקק של הילד עם כל אחד מהוריו לפחות פעמיים בחודש. ברוב המקרים בישראל לילד יש אח אחד או יותר, ותשומת הלב והקשב של ההורה מתחלקת בינו לבין אחיו. יתר על כן, גם כשהורה מבלה עם ילדו לבד, הזמן הזה מופרע במטלות הבית, בשיחות טלפוניות ובגורמי הסחת דעת אחרים. לא אחת, סיפרו לי ילדים בחדר הטיפול שזו השעה הכי כיפית בשבילם במהלך השבוע כי אימא או אבא רק שלהם. גם זמן ההגעה לטיפול והחזרה ממנו הביתה, הופך להיות יקר מפז עבור הילד ובמהרה גם עבור ההורה. לעצם החוויה הזו יש איכויות שאי אפשר להמעיט בחשיבותן.

תיאור מקרה

ב' היה בן 4 כשהופנה להערכה וטיפול על רקע התנהגות מתנגדת, שכללה התקפי טנטרום [זעם] אלימים ותוקפנות כלפי אמו. ב' היה ילד יחיד שהתגורר עם אמו מ'. אביו התגורר בחו"ל והיה עסוק בניסיונות להוצאת ויזה כדי להתאחד עם המשפחה. האב היה נגר בן 30 והאם הייתה סטודנטית בת 23 שהתרחקה מבית הוריה כדי ללמוד, כך שהאם התמודדה לבדה עם ב'. בגן שבו ב' למד הוא הפגין בעיות התנהגות משמעותיות כלפי ילדים בני גילו וכלפי הגננות. אמו תיארה אותו כילד אקטיבי במיוחד עם נטייה לזעף ואלימות מול משמעת. היא דיווחה שב' דרש השגחה צמודה בשל המשחק הקשוח שלו עם ילדים אחרים והמזג ההפכפך במשחק עם ילדים בשכונה. האם אמרה שלרוב היא נוקטת בנזיפות לצורך משמעת, אך הדגישה ששום שיטת משמעת לא נמצאה יעילה איתו וכי ב' לרוב צחק בפניה כשניסתה לחנכו. האם דיווחה שב' הוא ילד בריא שהתפתח בצורה טובה ותיארה אותו כ"ילד חכם כשהוא לא נכנס לצרות". בהערכה ראשונית נראה כי לב' יש הפרעת התנגדות (oppositional defiant disorder).

בטיפול נעשתה עבודה מול האם בחיזוק התנהגויותיו החיוביות של ב' והתעלמות מהתנהגויותיו השליליות. האם הביעה חשש תחילה שתתקשה להתעלם מהתנהגויותיו השליליות של בנה, אך במסגרת הטיפול הורה-ילד, למדה האם מתוך חיקוי איך להתעלם במכוון מהתנהגויות שליליות כדי למנוע הסלמה של התנהגותו של ב' ובמקביל התחזקה יכולתה של האם לשבח התנהגויות חיוביות של בנה ב', ותוך ארבעה מפגשים האם דיווחה בשמחה שהיא החלה לשבח אותו על התנהגויות חיוביות לא רק במסגרת השעה הטיפולית אלא גם במהלך היום.

אז למי זה מתאים בעצם?

איך תדעו אם טיפול דיאדי יכול להתאים לכם?

האם יש לילדיכם קשיים?

האם הם בגילאי 0-7?

האם יש לכם נכונות ופניות של להשקיע בקשר עם הילד?

האם יש לכם לפעמים רגשות קשים כלפי ילדיכם?

אם עניתם כן על לפחות 3 מתוך השאלות הללו, טיפול דיאדי יכול להיות המענה עבורכם.

ביבליוגרפיה:

Bell, S. K., & Eyberg, S. M. (2002). Parent–child interaction therapy: a dyadic intervention for the treatment of young children with conduct problems. Innovations in clinical practice: A source book, 20, 57-74

משרד ראשי: קיבוץ גלויות 112/ב, הרצליה

© 2020 Dror Lanefesh, design by Alechka

צרו עמנו קשר