טיפול לילדים

לילדים לא תמיד יש את הדרך המתאימה או הרשות לבטא את רגשותיהם, בפרט אם מדובר ברגשות שליליים כמו כעס, פחד, אובדן. כשלילדים רע ואין להם יכולת הביטוי המילולית, ניתן לצפות בתגובות שאינן מותאמות לסיטואציה, רגרסיה שיכולה להתבטא בחזרה לשלבים התפתחותיים ואבני דרך שכבר הושגו (כמו חזרה להרטיב למשל), קשיים חברתיים, קשיים הסתגלותיים למערכת בה הם נמצאים- גן או בית הספר.
בטיפול בילדים, ייעשה כמעט תמיד שימוש באמצעים השלכתיים – משחק סוציו דרמטי, משחקי קופסה, יצירות אומנות ועוד ועוד.
אחת ההגדרות לתרפיה במשחק על פי גאוז וחבריו (1987, בתוך בלום, 2006) היא – טכניקה פסיכולוגית שבה המטפל מאפשר לילד לבטא את בעיותיו באופן סמלי, לומד לזהות את רגשותיו ולבטא אותם, הילד יתנסה במערכת יחסים של אמון עם המטפל/ת וילמד להכליל התנהגויות מתוך הטיפול החוצה במערכות היחסים השונות שלו.
גישת הטיפול במשחק החלה להתפתח דרך מלאני קליין ואנה פרויד, שהיו החלוצות להשתמש במשחק ככלי טיפולי.
הגישות הראשוניות התבססו על פורקן נפשי. כלומר, ילד שחווה משהו והרגיש לא מובן, פתאום חווה את עצמו לראשונה מובן על ידי מבוגר אחר, שמסייע לו לתת מילים לחוויה.
קליין הציעה את הקופסה לטיפול בילד. במסגרת טיפול לאור גישתה, כל ילד מקבל קופסה אישית שהיא המיכל האישי שלו. היא מאגדת בתוכה את כל החומרים הנוצרים במהלך הטיפול. הילד יכול לחזור אליה שוב ושוב, להוציא ממנה דברים ולהכניס אליה חדשים, לקשט את הקופסה כראות עיניו או לא, בכל אופן – הקופסה הופכת לממד משמעותי נוסף בטיפול, עוד החזקה עבור הילד שיודע שכל חומריו הנפשיים אצורים בתוכה ושמורים אצל המטפלת.
במה שונה משחק של ילד בביתו עם ההורה שלו מהמשחק בקליניקה?
לכאורה למתבונן מן הצד, המשחק בין המטפלת לילד, יכול להיחוות תחילה "מיותר". למה צריך להשקיע זמן ומשאבים במשחק? העניין הוא, שהמטפלת אינה הורה או כל דמות מבוגר אחר, שמשחק עם הילד באופן ספונטני ולא מודע, כי אם דמות שמחזיקה בראש את קשייו את הילד, מנסה להבין את אופן ותוכן המשחק בהקשר לסוגיות חייו, ומתבוננת בקשר המתקיים בינה ובין הילד סביב המשחק.
למעשה המשחק הוא מרחב פוטנציאלי אדיר להבנת סוגיות עומק נפשיות.
למשל- ד' ילד שנהג להימנע מרכישות במשחק המונופול בתחילת הטיפול, החזיק את הכסף אצלו וחשש להוציאו, תחילה נדמה היה שהוא הססן, אולי לא מבין את החוקים עד הסוף, חושש להפסיד. במהלך הטיפול התנהגותו השתנתה מקצה לקצה כשהחל לבזבז את כל כספו בלי כל מחשבה ותכנון. המטפלת זיהתה דחפים עוצמתיים אצורים בו, כשההימנעות מהוצאת הכספים בהתחלה הייתה ניסיון לשלוט בדחפים שד' חווה כבלתי נשלטים. במהלך הטיפול נעשתה עבודה על זיהוי ושיום הרגשות, הבנת התהליכים הנפשיים שלו, ונוצר עבורו המרחב לשחק מתוך מחשבה, תכנון ומתוך אמונה (בשלב מתקדם של הטיפול) כי המטפלת לא תנצל אותו.
ילדה אחרת ל', הגיעה לטיפול סביב סוגיות קשר עם אימה. ל' הגיעה לעולם כשהאם סבלה מדיכאון שלא עובד וטופל. ל' נהגה לקשור את עצמה ואת המטפלת יחד וכך רצתה לנהל את הפגישות הטיפוליות. לעיתים הייתה לוקחת אזיקים ואוזקת יד אחת שלה ויש שנייה של המטפלת ולעיתים הייתה לוקחת את החגורה בבגד של המטפלת וקושרת אותה אליה. במהלך הטיפול נעשתה עבודה מקבילה – מחד עם הילדה להבנת צרכיה, ופיתוח היכולת לדבר אותם גם אם באופן השלכתי, ומקביל בהדרכת ההורים נעשתה עבודת עומק עם האם והאב על לסייע להם לקרב בין האם והילדה.

טיפול לילדים

מומחים בתחום