• שיר דרור, פסיכותרפיסטית בהרצליה

דיסוציאציה או ניתוקים, מה זה בכלל?


הגדרת דיסוציאציה (ויקיפדיה)


דיסוציאציה (בעברית: היפרדות או ניתוק) מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות. דיסוציאציה יכולה לתאר פגיעה זמנית, קלה או חמורה, בקשר המודע של האדם אל המציאות הפיזית או התחושתית שלו אך משמשת גם ככלי טיפולי. במהלך פגיעה דיסוציאציטיבית קיימת פגיעה באינטגרציה בין אחד או יותר ממרכיבי המודעות: התנהגות, רגש, תחושות וידע.


מצבים דיסוציאטיביים עשויים להופיע במצבים נורמטיביים (כגון שקיעה בהרהורים או בספר, נהיגה ברכב למקום מוכר), כתוצאה משימוש בסמים הזייתיים, או בשל מצבים גופניים (כגון אפילפסיה או הרעלה), אולם בצורתם הנפוצה ביותר מופיעים מצבים אלו כתוצאה ממצב דחק או מאורע טראומטי, ועל כן מופיעה בעיקר בצמידות להפרעת דחק פוסט טראומטית. דיסוציאציה מהווה תסמין מרכזי בהפרעות הדיסוציאטיביות.


להלן יוצג קטע מתורגם מפרק מתוך הספר: The survivor's guide to sex: How to have an empowered sex life after child sexual abuse.

הדיסוציאציה שתידון בקטע זה, מתייחסת לדיסוציאציה בעקבות התעללות מינית בילדות ובקטע שזורים קטעי עדויות של שורדות התעללות מינית בילדות.


"צ'קאאוט" מהגוף שלי


דיסוציאציה היא סוג של "צ'אק אאוט" מהגוף, זוהי זחילה מהעור של עצמך כדי לברוח במצבים שבהם אין דרך אחרת לצאת מהם.

דיסוציאציה היא תגובה נורמלית ובריאה לטראומה. זהו ניסיון יצירתי לשימור העצמי לניהול חווית ההתעללות.

כילד, ניסית להרחיק את עצמך נפשית, רגשית, ורוחנית מהכאב, המניפולציה והבגידה של התעללות מינית.

דיסוציאציה היא כלי הישרדותי יעיל. לא יכולת לשרוד את מה שחווית בלי הדיסוציאציה.

אפשר לחשוב על דיסוציאציה כסוג של תגובה של מערכת חיסונית. כשווירוס חודר לגופך, מערכת החיסון מופעלת באופן אוטומטי כדי לשמור על בריאותך.

את לא צריכה לשלוח שום איתות אזהרה או הנחיות. כך גם דיסוציאציה, מתרחשת מבלי שנצטרך לחשוב על כך ומבלי שתהיה לנו שליטה על כך.


אנשים החווים סוגים שונים מאוד של טראומה מדווחים על אותה חוויה של דיסוציאציה. שורדות של אלימות במשפחה ואונס, לוחמים בקרב, אסירים פוליטיים, ושורדי עינויים, מדווחים כולם על שימוש בדיסוציאציה ככלי הישרדותי.

אם הטראומה או הבגידה היא מעבר לכוחות הנפש בזמן אמת, מתרחשת התרחקות מסוימת מהאירוע.

הקטע עם דיסוציאציה זה שזו טכניקת הישרדות זמנית. הגם שאת מתרחקת מהכאב והפחד המידיים, הטראומה לא עוברת עיבוד או החלמה באמצעות הדיסוציאציה. זה נשאר איתך, להתייחסות בשלב מאוחר יותר שבו זה יתאפשר.

דיסוציאציה מעוצבת כך שתוכלי לעבור את האירוע הטראומטי ולצאת ממנו. ההחלמה מהטראומה מתרחשת בשלב מאוחר יותר.


התגובות הרגשיות לטראומה מינית נשארות בגופך, מחכות להתייחסות. במהלך ההחלמה יש לך את ההזדמנות לייצר אינטגרציה, להרגיש ולהשלים עם החוויות הטראומטיות שנותרו עצורות בגופך.

את עשויה לחוות סוג של הפשרה בשעה שאת חוזרת לעצמך, הינמסות חזרה אל תוך גופך, חזרה לשכון בעורך שלך.

הבעייתיות בדיסוציאציה היא, שהיא יכולה להמשיך הרבה אחרי חלוף הסכנה, כשהצורך בה כבר לא קיים עוד. הדיסוציאציה הופכת להיות בשימוש כל כך תדיר, עד שאת יכולה למצוא את עצמך עוזבת את גופך גם כשאת לא בסכנה.

"מצאתי כל כך הרבה "חלקים" של עצמי שלא היה להם מושג שההתעללות הסתיימה. הם בכוננות מתמדת, מחכים למתקפה הבאה". שנדל

שורדים רבים מאמינים שלחוות דיסוציאציה – או מחוץ לגופך – זו הדרך הבטוחה או אפילו הדרך הבטוחה היחידה לחיות. אפילו אם את יודעת שאת בטוחה, דיסוציאציה עדיין יכולה להיות התגובה האוטומטית שלך לקרבה, לאינטנסיביות, לפחד או למיניות. דיסוציאציה הופכת לתחושה הנורמלית שלך.

"אני עדיין מוצאת את עצמי לפעמים מרחפת מחוץ לגופי, כאילו אני צועדת מאחורי עצמי. זה קורה בעיקר כשאני מפחדת או מבוהלת. זה כאילו שזה אוטומטי, המקום הראשון שאני יודעת ללכת אליו כדי להרגיש בטוחה" הנרייטה

איך דיסוציאציה עובדת

דיסוציאציה מתרחשת במגוון דרכים שהן למעשה די צפויות. חלק מהשורדים מדווחים על ריחוף מחוץ לגופם, וצפייה בהתעללות מהצד השני של החדר. אחרים מדווחים על הליכה פנימה למקום קטן מאוד, שבו איש לא יוכל למצוא אותם, לגעת בהם או להגיע אליהם.

"אחי התעלל באחיותיי ובי. אני זוכרת כמה פעמים שחוויתי חוויה חוץ גופית. הרגשתי שאני יושבת על עדן החלון, צופה. זה גם מה שהרגשתי כשהתחלתי לקיים יחסי מין. פשוט לא הייתי שם". מארי
הבייביסיטר שלי התעלל בי כשהייתי בכיתה א' וב'. הוא אמר שזה יהיה משחק שאני אוהב. הוא גרם לי להחליף בגדים לכתונת הלילה שלי ולעשות עמידת ידיים כנגד הקיר. אז הוא החדיר אצבעות לתוך הוגינה שלי. קניתי את הסיפור שלו. נטשתי את עצמי כשלא האמנתי לאינסטינקטים ולרגשות שלי ביחס למה שקרה". לואיזה

אחרים מספרים על התמקדות בכתם קטן על התקרה, או שירה או דיבור לעצמם לתוך עולם אחר.

"הייתי שומעת את אבא שלי חוצה את חדר השינה. פניתי לכיוון הקיר, העמדתי פני ישנה, החזקתי את עיניי עצומות בחוזקה. אף אחד לא לימד אותי איך עושים את זה, אבל באופן ספונטני התחלתי לשיר לעצמי "זה לא קורה, זה לא קורה, זה לא אבא שלי". שוב ושוב ושוב הייתי עושה זאת. זה עזר לי לעזוב, לעבור למצב חלופי". קרלה
"אבי התעלל בי פעמים רבות אחרי ארוחת הערב, כשהייתי בחדרי והכנתי שיעורי בית. קריאה ושיעורי בית הפכו לאמצעי הבריחה העיקרי שלי. הייתי מתרכזת בקריאה או בבעיה במתמטיקה בזמן שהוא סיים והייתי ממשיכה בהכנת השיעורים. כל כך נאחזתי בזה, שבאחת הפעמים אפילו לא הנחתי את הספר". אקאיה

אנחנו עושים דברים עם הגוף שלנו כדי להתנתק. תעמיד פנים שאתה מפחד או מבוהל – מה קורה? סביר להניח שהשרירים שלך יתכווצו ושתעצור את נשימתך. דיסוציאציה בדרך כלל מלווה בנשימה שטחית או עצירת הנשימה. עצירת הנשימה מעבירה את הגוף למצב של שוק- כיווץ השרירים מאט את זרימת הדם בגוף ויכול לגרום לקהות חושים. מצב זה משדר לגוף מצב סכנה של תגובה מסוג fight flight or freeze – הילחם, ברח או קפא.

"קפאתי בכל פעם שדוד שלי אסף אותי. הגוף שלי נדרך עד לעצמותיי. זה כאילו שהוא נגע בי והפסקתי לנשום". ליז

חלק מהשורדות מתנתקות מהזיכרון הרגשי, אבל זוכרות במדויק מה קרה. רבות מהשורדות הללו מתייחסות להתעללות כאילו "היא לא עניין גדול". דרך התנתקות מהרגשות שלהן במהלך ההתעללות, הן ניסו למזער את ההשפעה הרגשית של הטראומה עליהן.

"תמיד זכרתי מה אמא שלי עשתה לי ולאחי. פשוט משכתי בכתפיים "שיהיה... היא פשוט הייתה מוזרה". מה שלא קלטתי זה, שהייתה סיבה לתחושה שלי שאני מלוכלכת או שמשהו לא בסדר איתי. הייתה סיבה לכך שעשיתי כל כך הרבה סמים, ולכך ששכחתי עם כל כך הרבה אנשים". קרולין

דיסוציאציה יכולה להיות מעודנת כמו "ריחוף" לזמן קצר, או קיצונית כמו חסימת הזיכרון הטראומטי לחלוטין. זה נקרא אמנזיה טראומטית. אין לך שום זיכרון של ההתעללות, או רק תחושה עמומה שמשהו קרה. או, שאת יודעת שאת מבועתת מאדם מסוים או מקום מסוים, אבל אין לך מושג למה.


כשהדיסוציאציה מפשירה, זיכרונות יכולים לצוף בדרכים שונות. את יכולה לחוות "זיכרונות גוף", למעשה חוויה של הלחצים, התחושות והפחד של ההתעללות, ועם זאת שלא יהיה לך זיכרון סיפורי או תמונות של האירועים עצמם. את יכולה לזכור חלקיקי מידע – של מקומות, אנשים או פרטים ספציפיים. חלק מהשורדות יש להן שחזור ויזואלי מלא, היזכרות במראות, קולות, תחושות ואפילו ריחות. סוג ההיזכרות הספציפי, משנה פחות מאשר ההחלמה שבאה כתוצאה מכך.


הכלה מחדש והפשרת הדיסוציאציה חיוניות להחלמת המיניות שלך. מספר וסוגי הזיכרונות פחות משמעותיים.

כל השורדות ממעיטות בערך ההתעללות ברמה כזו או אחרת. "זה היה גרוע יותר למישהו אחר", "כבר הייתי צריכה להתגבר על זה", "מה הסיפור? הוא רק גרם לי למצוץ לו", אלו הערות שאפשר לשמוע משורדות שונות. הפחתה בערך הפגיעה, זו דרך נוספת לדיסוציאציה או הרחקת עצמך מהכאב.


כדי להכיר באמת ובתמים בהתעללות מינית בילדות, כדי להתעמת עם איך זה השפיע על חייך, משמעו להרגיש את הכאב, הכעס, האובדן, והבגידה. החדשות הטובות הן שזה ירפא אותך – וזה יחבר אותך למשאבים הרבים, לחוסן ולאומץ שעזרו לך לשרוד.


ביבליוגרפיה


Haines, S. (1999). The survivor's guide to sex: How to have an empowered sex life after child sexual abuse. P. 37-41. San Francisco: Cleis Press.

050-7107000

משרד ראשי: קיבוץ גלויות 112/ב, הרצליה

© 2020 Dror Lanefesh, design by Alechka