טיפול דיאדי

טיפול דיאדי

טיפול דיאדי זהו טיפול המתמקד בקשר הורה-ילד, מתוך הבנה שהטיפול בילד או בהורה בלבד או בנפרד, יניב תוצאות פחות אפקטיביות. הטיפול מתאים בעיקר בגיל הרך מגיל לידה ועד גיל שבע.

איך זה עובד?

הטיפול הדיאדי כולל מפגש שבועי לרוב בפורמט הבא:

• מפגש של המטפל עם ההורים

• מפגש של המטפל עם הורה 1-ילד

• מפגש של המטפל עם הורה2-ילד

וחוזר חלילה.

פורמט מפגשים זה נתון לשינויים במידה ומדובר במשפחה חד הורית, או במשפחה שבה אחד ההורים אינו מעוניין לקחת חלק בטיפול. במקרה האחרון, מידת האפקטיביות עשויה להיות נמוכה יותר משום שהמשפחה מתפקדת כמערכת, וכשאחת הצלעות במשולש – אחד ההורים- אינו מוכן או מסוגל להיות שותף, הרי שהטיפול לא יגע בחלקים שקשורים לאינטראקציית אותו הורה עם הילד ולדינמיקה שבין ההורים כשותפים לחינוכו.

כך יכול המטפל להתרשם מאופי הדינמיקה של כל אחד מההורים עם הילד, להיות נוכח בזמן אמת בקשיים המתעוררים באינטראקציית הורה- ילד ולא להסתמך רק על דיווח ההורה, שהוא סובייקטיבי ובאופן טבעי מוטה. במהלך המפגשים עם הורה-ילד, למטפל יש הזדמנות לעשות מודלינג [להציג דוגמה מועילה לתגובה מול הילד שההורה יכול לאחר מכן לחקות באופן טבעי], לתווך את כוונת כל אחד מהצדדים באופן שיעודד קשר, קרבה והכלה ולזהות תגובות של ההורה מול הילד שמובילות לתוצאות לא רצויות. מאוחר יותר, במפגשי הדרכת ההורים, למטפל יש אפשרות להיעזר במופעים שראה במהלך הפגישות הקודמות כדי להדריך את ההורים, להקנות להם מידע פסיכו-חינוכי [הסבר על התנהגויות המאפיינות שלבים התפתחותיים למשל], לשמוע על חווית ההורה מול הילד בשעה הפרטית שלהם, על הקשיים המלווים את הילד בבית ובמסגרות ועל ההתקדמות – אם התרחשה במהלך השבועות החולפים מאז פגישת ההורים הקודמת.

בנוסף ליתרונות שציינתי, לטיפול הדיאדי יש יתרון משמעותי נוסף והוא זמן האיכות המזוקק של הילד עם כל אחד מהוריו לפחות פעמיים בחודש. ברוב המקרים בישראל לילד יש אח אחד או יותר, ותשומת הלב והקשב של ההורה מתחלקת בינו לבין אחיו. יתר על כן, גם כשהורה מבלה עם ילדו לבד, הזמן הזה מופרע במטלות הבית, בשיחות טלפוניות ובגורמי הסחת דעת אחרים. לא אחת, סיפרו לי ילדים בחדר הטיפול שזו השעה הכי כיפית בשבילם במהלך השבוע כי אימא או אבא רק שלהם. גם זמן ההגעה לטיפול והחזרה ממנו הביתה, הופך להיות יקר מפז עבור הילד ובמהרה גם עבור ההורה. לעצם החוויה הזו יש איכויות שאי אפשר להמעיט בחשיבותן.

תיאור מקרה

ב' היה בן 4 כשהופנה להערכה וטיפול על רקע התנהגות מתנגדת, שכללה התקפי טנטרום [זעם] אלימים ותוקפנות כלפי אמו. ב' היה ילד יחיד שהתגורר עם אמו מ'. אביו התגורר בחו""ל והיה עסוק בניסיונות להוצאת ויזה כדי להתאחד עם המשפחה. האב היה נגר בן 30 והאם הייתה סטודנטית בת 23 שהתרחקה מבית הוריה כדי ללמוד, כך שהאם התמודדה לבדה עם ב'. בגן שבו ב' למד הוא הפגין בעיות התנהגות משמעותיות כלפי ילדים בני גילו וכלפי הגננות. אמו תיארה אותו כילד אקטיבי במיוחד עם נטייה לזעף ואלימות מול משמעת. היא דיווחה שב' דרש השגחה צמודה בשל המשחק הקשוח שלו עם ילדים אחרים והמזג ההפכפך במשחק עם ילדים בשכונה. האם אמרה שלרוב היא נוקטת בנזיפות לצורך משמעת, אך הדגישה ששום שיטת משמעת לא נמצאה יעילה איתו וכי ב' לרוב צחק בפניה כשניסתה לחנכו. האם דיווחה שב' הוא ילד בריא שהתפתח בצורה טובה ותיארה אותו כ""ילד חכם כשהוא לא נכנס לצרות"". בהערכה ראשונית נראה כי לב' יש הפרעת התנגדות (oppositional defiant disorder).

בטיפול נעשתה עבודה מול האם בחיזוק התנהגויותיו החיוביות של ב' והתעלמות מהתנהגויותיו השליליות. האם הביעה חשש תחילה שתתקשה להתעלם מהתנהגויותיו השליליות של בנה, אך במסגרת הטיפול הורה-ילד, למדה האם מתוך חיקוי איך להתעלם במכוון מהתנהגויות שליליות כדי למנוע הסלמה של התנהגותו של ב' ובמקביל התחזקה יכולתה של האם לשבח התנהגויות חיוביות של בנה ב', ותוך ארבעה מפגשים האם דיווחה בשמחה שהיא החלה לשבח אותו על התנהגויות חיוביות לא רק במסגרת השעה הטיפולית אלא גם במהלך היום.

אז למי זה מתאים בעצם?

איך תדעו אם טיפול דיאדי יכול להתאים לכם?

1. האם יש לילדיכם קשיים?

2. האם הם בגילאי 0-7?

3. האם יש לכם נכונות ופניות של להשקיע בקשר עם הילד?

4. האם יש לכם לפעמים רגשות קשים כלפי ילדיכם?

אם עניתם כן על לפחות 3 מתוך השאלות הללו, טיפול דיאדי יכול להיות המענה עבורכם.

ביבליוגרפיה:

Bell, S. K., & Eyberg, S. M. (2002). Parent–child interaction therapy: a dyadic intervention for the treatment of young children with conduct problems. Innovations in clinical practice: A source book, 20, 57-74"