מחקרים מעטים בלבד התייחסו להתנהגויות החברתיות של ילדים ביחסי בריונות וקורבנות בגילאי הגן.
אחד המחקרים שעסק בנושא (Perren & Alsaker, 2006) בקרב ילדים בגילאי 5-7 ניסה למצוא מאפיינים משותפים לילדים הנוהגים בבריונות כלפי אחרים, ומאפיינים משותפים לילדים הנופלים קורבן לבריונות מצד ילדים מקבוצת השווים. מעניין לציין שנמצא כי ילדים שנהגו בבריונות, כמו גם ילדים שנפלו קורבן לבריונות נטו באופן כללי להיות תוקפניים יחסית לילדים אחרים מקבוצת הגיל שלהם. ממצא זה מחזק את החשיבות במיגור סגנון התגובה התוקפני אצל ילדים לצד אימוץ סגנון תגובה מועיל יותר.
כמו כן, לבעיות התנהגותיות ורגשיות מוקדמות יש השלכות מרחיקות לכת על ילדים צעירים, משום שבעיות אלו מפריעות למשוואת המיומנויות תואמות הגיל ופוגעות במסלול ההתפתחותי. למשל, ילד בגן שפיתח סגנון התמודדות תוקפני או מתנגד בבית, לרוב ימשיך לעשות שימוש באותם סגנונות תגובה בבית הספר. תכופות סגנונות התמודדות אלו מובילים לדחייה על ידי קבוצת השווים שהתנהגויות אלו דוחות אותם, ואז למעגל שלילי של כישלונות לימודיים וחברתיים הולך ומתעצם. בעיות מוחצנות כרוניות בשנות הגן, מעלות את הסיכון להתנהגות תוקפנית ועבריינות בתחילת גיל ההתבגרות, כשחומרת הבעיות ההתנהגותיות נוטה לעלות ככל שהילד גדל ומתבגר. כך במקום "להתבגר" מהבעיות הללו, עבור ילדים רבים בעיות הילדות נשארות יציבות או אפילו מחריפות ככל שהשנים חולפות.
גישה שיכולה להיות מועילה בהתערבות עם ילדים בגיל הגן, יכולה להיעשות דרך תכנית התנהגותית בכיתת הילדים המכוונת לשיפור מיומנויות חברתיות וכישורי פתרון בעיות. מספר מחקרים על הכשרה למיומנויות חברתיות קוגניטיביות של פתרון בעיות מציעה שהתערבות בגן יכולה לשפר באופן משמעותי את יכולותיו של הילד הצעיר לייצר פתרונות חלופיים למצבי קונפליקט בין אישיים, להגביר התנהגויות חברתיות חיוביות ולהפחית את התגובות הרגשיות השליליות ואת הבעיות ההתנהגותיות. גישה משמעותית להתערבות התנהגותית בקרב אוכלוסיית ילדי הגן היא להיעזר בצוות החינוכי כמטמיעי התכנית. כסוכני שינוי מרכזיים עם נוכחות מתמדת בכיתת הילדים, הצוות החינוכי יכול לקדם התפתחות חיובית של הילדים והכללה של מיומנויות חיוביות באמצעות יכולתם לספק לילדים הזדמנויות תכופות לתרגל את המיומנויות החדשות שלמדו.
במחקר (Han, Catron, Weiss & Marciel, 2005) נדגמו 220 ילדים בגילאי 4-5 מ 12 כיתות גני ילדים. מטרת המחקר הייתה להעריך את יעילות ההתערבות בגילאי הגן המבוססת על מודל הייעוץ למורה, שבו המורים נתמכים בתהליך ההטמעה כדי להבטיח הטמעה והסתגלות נאותים. התכנית כללה חצי שנה מאוקטובר עד אפריל במהלכם: (1) שולבה תכנית לימודים ומערכת ניהול התנהגותית שעוצבו במטרה לחזק את המיומנויות החברתיות ואת יכולת פתרון הבעיות הסתגלנית; (2) ניתנה למורה הדרכה פרטנית על בסיס שבועי; (3) אחת לשבועיים התקיימה קבוצת הורים כדי לסייע בחיזוק מיומנויותיהם. הממצאים הראו כי לפי דיווח המורים חל שיפור התנהגותי בקרב הילדים שלקחו חלק במחקר לעומת ילדים מקבוצת הביקורת.
מחקרים אלו ואחרים, מחזקים את חשיבות האיתור המוקדם של ילדים המפגינים בעיות התנהגות בגיל הרך ונקיטת התערבות מערכתית דרך מעורבות הצוות החינוכי של הילד, הדרכת הורים ותמיכה בהם בתהליך השינוי, ולעיתים חשוב גם להפנות את הילד לטיפול רגשי פרטני או לקבוצה לשיפור מיומנויות חברתיות- במסגרתה יוכל לתרגל בתנאי מעבדה בקבוצה קטנה כישורים חברתיים חדשים ומועילים ומשם להכליל את מיומנויותיו גם למסגרת החינוכית הרחבה בה הוא נמצא.
ביבליוגרפיה
Han, S. S., Catron, T., Weiss, B., & Marciel, K. K. (2005). A teacher-consultation approach to social skills training for pre-kindergarten children: Treatment model and short-term outcome effects. Journal of Abnormal Child Psychology, 33(6), 681-693.
Perren, S., & Alsaker, F. D. (2006). Social behavior and peer relationships of victims, bully‐victims, and bullies in kindergarten. Journal of child psychology and psychiatry, 47(1), 45-57.
