• שיר דרור, פסיכותרפיסטית בהרצליה

מהו טיפול בתנועה?

עודכן ב: 14 דצמ 2020


איריס גרוס - כהן מטפלת בתנועה, פסיכותרפיסטית וחוקרת יצירתיות בגיל השלישי מסבירה


מה זה טיפול בתנועה?


טיפול בתנועה מבוסס על ההבנה שהחוויה הנפשית אחוזה ובלתי נפרדת מהחוויה הגופנית-תנועתית ולהיפך. אנו נוכחים בעולם באמצעות הגוף שלנו ולפיכך, אנו חווים את העולם דרך הגוף ומשפיעים על העולם באמצעות נוכחותנו הגופנית. מכאן, שטיפול בתנועה הוא מרחב שבו ניתן לשלב בין שני המימדים המשלימים הללו- עבודת נפש באמצעות הבעה תנועתית.

מן ההיבט ההתפתחותי, כולנו אנשים נעים בעולם והתנועה היא חלק בלתי נפרד מקיומינו. ללא תנועה- אין חיים ולהיפך. עוד בבטן אימנו אנחנו נמצאים בתוך מרחב מסוים- בתוך מי השפיר, חשים את התנועה שלנו ושל אימנו ואת הדופק שלה. כבר אז אנחנו סופגים כל מיני מסרים שעוברים דרך התנועה הרחמית. אחר כך אנחנו נולדים מתוך תנועת צירי הלחץ בתעלת הלידה. זו אחת החוויות ההראשונות והמשמעותיות שלנו במפגש עם העולם. חוויית הלידה נרשמת בתוכנו בצורה טרום- מודעת. ויש לכך השפעה על תפישתנו והתנהגותנו. לאחר חוויית הלידה, יש משמעות לאופן שבו מטפלים בנו ההורים שלנו- עד כמה אנחנו מוחזקים בצורה המיטיבית לנו? מחובקים נכון, מוזנים נכון ועוד. שלב תחילת החיים הוא שלב קריטי של ביסוס אמון ובטחון בעולם ובעצמנו. כול כולו מבוסס על היחסים שאנו מפנימים עם אלו שמטפלים בנו. הרובד הנפשי מושפע לגמריי מחווייות אלו. אז כפי שניתן להבין תחום הטיפול בתנועה מבוסס על הטמעת מסרים וחוויות בתוך ה"סומא"- הגוף הנפשי, שבאים לידי ביטוי בחוויית הבטחון שלנו בעצמנו ובעולם סביבנו ומשפיעים באופן טבעי על מי שאנחנו הופכים להיות.

מכאן שאנו מצויים לאורך כל חיינו במצב של קליטת מסרים ועיבודם וכפועל יוצא גם מתנהגים בהתאם ליכולתנו לעבד את החוויות שלנו, באופן מתמשך. תהליכים אלו של קליטה ועיבוד ותגובה באים לידי ביטוי באמצעות פעולות שאנו עושים בזמן ובמרחב (גם אם הן כמעט בלתי נראות). עולמנו הפנימי כולל- תחושות, דחפים, צרכים, מחשבות, רצונות, רגשות, זכרונות ועוד. התנועה (המבעית, הוורבלית, הקולית, הפיזית) היא למעשה הפועל היוצא של מה שאנחנו חווים מבפנים, ואם אנחנו קופאים או מפסיקים לנוע, זה עלול להעיד על היעדר תנועה נפשית בתוכנו.

המסקנה היא שתנועה היא לא בהכרח משהו מוטורי גדול. התנועה יכולה להיות מבע על פנינו, כמו תזוזה קטנה שבין גבה לגבה, כשאנו מוטרדים או כועסים. או למשל כשאנו קופאים על מקומנו, מתקשים להגיב או לנוע או לפעול, זה יבוא לידי ביטוי בתנועה שקופאת על פנינו או על גופנו.


איך נראה טיפול בתנועה?


טיפול בתנועה עם מבוגרים קצת שונה מאשר עם ילדים. כאשר מגיע מטופל מבוגר אתחיל בבירור הצורך שלשמו הגיע; אברר מה הן הציפיות שלו לגבי טיפול בתנועה? כאן אני מסבירה ומבהירה מה באמת יכול להתרחש בטיפול בתנועה ומה לא. אני נותנת מסגרת ברורה ומסירה את הערפל מעל אי הוודאות בהקשר של מסגרת הטיפול. יחד עם המטופל אני מבררת את הצורך שלו, הכולל את התמונה שעולה מתוך הסיפור האישי והתנועה שהוא מביא אל החדר.

בהמשך לכך, ותוך כדי שלב ההיכרות אני מזמינה את המטופל/ת לחוות משהו מהמפגש שבין המילים לתנועה. בדרך כלל נתחיל בבירור לשלום המטופל, ולאחר שנסמן לעצמנו נושא לעבודה טיפולית נוכל לעבור להצעות התערבות תנועתיות. בסיום נחזור לשיח על החוויה שהתרחשה בחדר. זו בעצם ה'אומנות'- ליצור את הגשר בין החוויה המתוארת במילים לבין החוויה המתרחשת באמצעות התנועה. וכפי שציינתי קודם לכן, מאחר וכל מטופל/ת מגיע/ה עם יכולות ורצונות וצרכים שונים, כך גם המפגש עם התנועה מתרחש בהתאם. ואין טיפול בתנועה אחד זהה לאחר. אגב, גם מבחינת אותו מטופל.

המטופל מוזמן לתהליך שבו הוא ישתף בקשיים שאיתם הוא מתמודד ויחד איתו אנחנו נבחן כיצד הם באים לידי ביטוי בחווייות הגוף והתנועה שלו. אקשיב לדימויים, לאסוציאציות, ומשם נצא באופן מדוד ובשלבים מותאמים לכל מטופל - לתנועה במרחב. לאורך כל מעבר שבין המילים לתנועה יש הזמנה להתבוננות והקשבה למידה הנכונה שבה המטופל מעוניין ויכול להיות עם הגוף ולנוע. שוב, תלוי במטרה האישית וברצון המטופל.

הטיפול עם הילדים הוא קצת שונה מאשר עם מבוגרים. כשמדובר בטיפול בילד אז אתחיל בראיון עם הוריו, על מנת לקבל תמונה מלאה עד כמה שניתן על הילד ומשפחתו. מה שמכונה אינטייק. אקשיב לסיפור ההתפתחות שלו. כמטפלת בתנועה אתבונן באופן שבו הילד נע במרחב ובמסרים שעוברים באמצעות שפת גופו. לכשתתקבל תמונה - אבחר יחד עם ההורים מטרה או מטרות שאליהן אתכוונן בטיפול בילד. כלי מרכזי בטיפול בילדים הוא המשחק. היכולת לשחק ידועה כמרכזית עבור התפתחותו התקינה של האדם. עם ילדים- הכל מאוד פתוח ואני נכונה להצטרף אליהם למשחקים שהם בוחרים כדי ליצור קשר משמעותי שתהיה לו השפעה טיפולית עליהם.


האם יש ציפייה שהמטופל ייכנס לחדר ויתחיל לרקוד?


אני מחייכת כי זאת באמת שאלה שעולה הרבה פעמים: "מה, אם אני לא רוקדת או אין לי שום קשר לתנועה בחיים האישיים- אז מה הקשר?" ובכן, מדובר בעבודת גוף - נפש שאדם מבוגר יכול להגיע אליה מתוך תחושת ריחוק מגופו ומטרה להחזיר לעצמו הרגשה של קרבה וחיבור טוב, שפעם היו לו ובשלב מסויים בחייו הוא איבד מנסיבות חיים כאלה ואחרות. או שאולי מעולם לא היו לו תחושות טובות לגבי גופו. לפעמים זה יהיה אדם שירצה לעבד חוויות בלתי מדוברות שחווה בגופו או לחלופין ביטויים גופניים שיש לו שהוא לא מבין אותם ורוצה לעבור תהליך של התבוננות והיכרות עם עצמו. אז אם לחזור לשאלתך, לא רק שאין ציפייה שאדם יתחיל לרקוד או לנוע בחדר, חלק מההזמנה שלי היא לבוא עם מה שאין לך, מבחינת חוויית הגוף. ביחד אנחנו נמצא את השביל הנכון לנוע בו בבטחה.


למשל, מטופלת שמדווחת על תחושת תקיעות מסוימת שהיא מרגישה והיא יכולה לסמן את זה- "אני מרגישה תקועה, כאילו הרגליים שלי לא נשמעות לי ואני לא יכולה לזוז". דימויים כאלה הם בסיס מצויין לעבודה בתנועה. אז למשל במצב כזה אזמין את המטופלת לבטא את התקיעות הזו באמצעות הגוף וכאן אני גם בעצמי מצטרפת אליה, לחוות יחד איתה את אותה התקיעות. ומשם נמשיך ונבחן יחד היכן ואיך נראה ומרגיש מצב הפוך- תנועה שוטפת, ספונטנית. ותוך כדי עבודה תנועתית עולות מחשבות, אסוציאציות ולפעמים גם זכרונות מודחקים. וכאן זו שוב הזדמנות להקשיב לכל אלו. וכהמשך עבודה- ניצור שלבים הדרגתיים - מתקיעות לשטף תנועתי. כמובן, בהקשבה ליכולת ולקצב של המטופלת.


למי מתאים טיפול בתנועה?


טיפול בתנועה מתאים למי שרוצה להתנסות ומרגיש צורך להתחבר לחוויה שלו דרך הגוף. למי שמרגיש שכבר מיצה את המפגש הטיפולי הוורבלי וסקרן ומוכן להתנסות במפגש טיפולי שמערב היבטים תנועתיים, שבהם הגוף והתנועה 'מדברים בעד עצמם'. או לחלופין, למי שמתקשה ברובד הוורבלי, ודווקא התנועה היא מקום ודרך להתבטא באופן חופשי יותר. זה לשני הכיוונים נכון. חשוב לי להבהיר שהטיפול לא מוגבל מבחינה פיזית, ויצא לי למשל לטפל גם באנשים נכים עם שיתוק מוחין. אנחנו יכולים לעבוד עם תנועה מזערית - בפנים או באצבעות, כך שאנשים עם מחלות מתקדמות יכולים פתאום לחוש זרם של חיוניות רק מלתת תשומת לב לקצות האצבעות או לשפתיים או לעיניים. כי בתנועה יש משהו מאד מיוחד שנותן פידבק חזק חזרה. ברגע שמתחילים לנוע את הדבר, זה פתאום נותן צבע לחוויה שהצלחנו עד עכשיו רק לחשוב אותה כל תנועה הכי קטנה עבור אדם אחד, יכול להחוות כתנועה משמעותית מרגשת עבור אדם אחר. בנוסף לכך שהטיפול יכול להתבצע גם ברמת הדמיון! כן! גם דימיון מודרך הוא כלי חשוב בטיפול בתנועה. ולכך אוסיף את כלי הקשיבות (המיינדפולנס). אנחנו נעים גם בחשיבה ובדימיון שלנו ויכולים לעבור שינוי מהותי באמצעות תרגול תודעתי של תנועה.

המחשת תנועה להפגת מתחים אצל ילדים, לצפייה החל מדקה 4:49


תוכלי לתת דוגמא?


למשל מטופלת סיפרה שהיא מתקשה למצוא בכאן ובעכשיו שלה חיבור לחיוניות ולאיזשהו מרחב של חופש לפעול, להרגיש נוח עם עצמה, עם הגוף שלה. היא סיפרה שהרגישה את זה אי שם באיזו ארץ רחוקה. אני הזמנתי אותה להביא את החוויה הזו של 'חופש לנוע' לתוך החדר- בואי נביא את זה לכאן ולעכשיו שלנו, בואי תראי לי איך עשית את זה שם, בואי נשים את זה פה, נחווה את זה ביחד. אותה מטופלת מיד הביאה את זה לחדר בלי בעיה - היא התיישבה בצורה שהייתה הכי נוחה לה, הסירה את נעליה וברגע שהיא עשתה את הפעולה הזו, כל מנח גופה השתנה. ואז במנח גופה החדש עלה גל נוסף של מחשבות, זכרונות ותובנות, ממש איזשהו שטף חדש של מחשבות על הסיטואציה שלה ובעקבות זאת נוצרה תחושה טובה של חיוניות וספונטניות ומסוגלות 'לזוז' בין מצב אחד למצב אחר.


למעשה המצב התנועתי הצליח לייצר איזושהי טרנספורמציה או לייצר בעצם תנועה במחשבה כמו שהיא עשתה.


בדיוק! זאת בדיוק המהות של טיפול בתנועה- כשמתוך החוויה עצמה והתנועה עצמה משהו זז. לפעמים חושבים שרק אם נדבר הדברים יזוזו, אבל לא- לפעמים צריך לנוע אותם, ללכת את הדרך על מנת שמשהו יקרה ויזוז בתוכנו, כאילו הפוך על הפוך. אנחנו עוברים מהממד של לחשוב ולדבר על הדבר אל ממד של לעשות את הדבר, וברגע שאנחנו עושות את זה, אנחנו חוות את הכוחות שלנו ומבינות שאנחנו יכולות לעשות את הדבר שאנחנו חושבות עליו.


האם הקליניקה שלך נראית ככל הקליניקות של הפסיכותרפיסטיות או שיש הבדל?


יש הבדל מסויים, זה לא חדר קטן עם שני כסאות כמו אצל פסיכולוג/ית. אני חייבת מרחב מסויים שמאפשר לתנועה או משחק להתרחש. לשימחתי, בקליניקה יש לי כמה מרחבים שונים שאני יכולה לבחור ביניהם- אם אני רוצה לתת למבוגר או לקבוצה מרחב גדול לנוע מרחקים או לרקוד באופן חופשי, אז כן חשוב לי גודל מינימלי. לעומת זאת, לעיתים כשמדובר על מטופל שזקוק למרחב קטן יותר (בעיקר ילדים)- אבחר בחדר קטן שנותן תחושת בטחון. בכל מקרה, חדר הטיפול נעים, מזמין ומאפשר תחושת חופש. אני מקפידה על איבזור מותאם: מזרונים, כריות, מקום אחסון ובו אביזרי תנועה כמו גם מקום למשחקים.


האם הטיפול כרוך במגע?


זה בפירוש לא טיפול באמצעות מגע. אמנם גם בטיפול בתנועה האפשרות למגע קיימת, אבל זה מאוד תלוי במטרות ובצורך שמוגדרים כבר מההתחלה עם אותו מטופל/הורי המטופל. למשל ילדים עם צרכים מיוחדים במקרים מסוימים כן זקוקים למגע, אבל זה בפירוש לא יקרה עם כל אחד. עם מבוגרים נצטרך לבחון את עניין המגע. וכאמור, כל מקרה לגופו.


לסיום אני רוצה לשאול למי תמליצי לא לבוא לטיפול בתנועה?


אמליץ למי שמעוניינ/ת לחוות את החיבור שבין הנפש לגוף; אמליץ למי שמרגיש סקרנות ורצון לעבור תהליך של שינוי משמעותי ועמוק שכולל ביטוי במימד הגופני-תנועתי; אמליץ למי שחווה טראומה שבאה לידי ביטוי בקשר עם הגוף; אמליץ למי שמרגיש צורך לעבור תהליך דרך המימד הגופני כדי ליצור שינוי בחוויה הפנימית. ואמליץ גם למי שמרגיש שמשהו בעבודה הטיפולית הוורבלית לא מספיק לו והוא זקוק לעוד מימד של התבוננות וחקירה.

לא אמליץ למישהו שאינו רוצה בכך לבוא לטיפול בתנועה. זה לא יכול לבוא מתוך כורח.



Wave

משרד ראשי: קיבוץ גלויות 112/ב, הרצליה

© 2020 Dror Lanefesh, design by Alechka

צרו עמנו קשר