שיר דרור MSW פסיכותרפיסטית דינמית ומטפלת CBT, מנהלת המרכז דרור לנפש
תודה למאיה שהמליצה לי בחום לצפות בסרט החכם והרגיש הזה.
ג'ונה היל השחקן והקומיקאי המצליח, נלחם שנים בעודף משקל וסובל מזה שנים מדיכאון וחרדות - בסרט דוקו מרענן - מראיין ג'ונה את הפסיכיאטר ההפסיכותרפיסט שלו - סטאטס, חולה הפרקינסון, אודות הכלים שסטאטס פיתח לאורך השנים כדי לסייע למטופליו בשיפור איכות חייהם.
בניגוד לפסיכותרפיסט השתקן, הקשוב והמהנהן- סטאטס מציע אלטרנטיבה של מטפל אקטיבי, מייעץ, מכווין, פגיע ועם חולשות אנוש כאחד האדם, ששם לעצמו למטרה מעל הכל לסייע לאנשים להקל על סבלם בכל דרך שתתאפשר.
אפילו הקו הרועד שבו הוא רושם את רישומיו הקטנים - על שום הפרקינסון ממנו הוא סובל - הופך לאג'נדה בפני עצמה לפיה- כולנו בני אדם, פגיעים, סובלים ולא מושלמים, ממש כמו הקווים הבלתי מושלמים שהוא מציג.
כמטפלת CBT אני מוצאת הקבלה בין הכלים [The Tools] שהוא מציע לבין מושגים מעולם ה CBT.
העקרונות דומים- שימוש באקטיבציה גם כשיש אין לך חשק או רצון, ודווקא אז כנגד כל הסיכויים.
סובלים מדיכאון? צאו לעשות ספורט, היפגשו עם חברים ובלו איתם זמן משותף. "גם אם ישעמם לכם" טוען סטאטס, האפקט הנפשי החיובי יתרחש כך או אחרת, זה לא משנה.
סטאטס מזמין את מטופליו לזהות את החסמים שלהם, את האמונות המגבילות, את הסיפור שהם מספרים לעצמם שכובל אותם לדפוסים חוזרים שאינם יעילים להם.
בסרט יש קטע נוגע ללב בו ג'ונה עושה זום אאוט מהסשן הטיפולי שסטאטס והוא מדמים, וחושף את מאחורי הקלעים - התפאורה של המשרד שאינו משרד באמת [סטאטס מוסיף ואומר- "זה נראה הרבה יותר טוב מהמשרד האמיתי שלי"; הפאה שג'ונה חובש כדי לשמור על נראות זהה בצילומים של סשן אחד שבפועל אורך שנים; הבגדים הזהים שהשניים לובשים כדי לשמר את התרמית... ובעצם התרגיל הקולנועי של חשיפת התרמית, נחשפת מציאות אותנטית, שמתכתבת עם חשיפה רגשית של ג'ונה על הקשיים והפחדים של עצמו, על הפחד לאבד את סטאטס הפסיכותרפיסט האהוב שלו שמתמודד עם מחלה סופנית, על יחסיו עם אמו.
אם עליי לשים את האצבע על מה התובנה החשובה שמדגיש הסרט, עליי לומר שזו התובנה להמונים שישנה פנטזיה אליה אנחנו חותרים וחושבים שאילו רק נגיע אליה נהפוך מאושרים, בעוד שהפנטזיה הזו היא חסם למימוש החיים עצמם.
